FANDOM


קורס חשיבה היסטורית [בהנחיית ד"ר אשר עידן ] - אוניברסיטה פתוחה 2008 בעריכה

מבחר שאלות מנחותעריכה

כיצד רצה רנקה להפוך את ההיסטוריה למדע עובדתיעריכה

לאופולד פון רנקה היה היסטוריון גרמני שחי במאה ה-19. רנקה רוצה להפוך את ההיסטוריה למדע עובדתי בדרכים הבאות:

1. חקירה היסטורית לשמה, ללא פרשנות והערכה – על פי רנקה על ההיסטוריון להימנע מכל חריצת משפט על העבר ומכל ניסיון להפיק ממנו לקחים לגבי ההווה או העתיד, כלומר החקירה ההיסטורית היא חקירה לשמה ואסור שהתעניינות שמקורה בהווה תכוון אותו לחקירת אירועים אלה או אחרים.

2. התבססות על מקורות ראשוניים – רנקה מבקש לסלק כל מה שאיננו עובדה מהעבודה ההיסטורית ולכן הוא מחייב את ההתבססות על מקורות ראשוניים – מקורות שנכתבו בתקופה הנחקרת.

3. העבר כפי שהיה באמת – רנקה סבור שניתן להגיע לחקר העבר כהווייתו, כלומר כפי שהיה באמת. עמדה זו זהה לעמדת המדענים בתקופתו שראו בתורת ניוטון את התורה שמתארת את הטבע כהווייתו.

4. תפקיד ההיסטוריון לגלות את החוקים ההיסטוריים – תפקיד ההיסטוריון לפי רנקה הוא לשחזר את המציאות ההיסטורית שחלפה ולהעמיד לה העתק מדויק. דברים אלה מזכירים את הניסוי המדעי שניתן לשחזור שוב ושוב. רנקה ראה בהיסטריון מעין מדען היסטורי שתפקידו לגלות את החוקים ההיסטוריים כפי שתפקידו של המדען הוא לגלות את החוקים בטבע.

מהם שלושת משכי הזמן של ברודל – הסבר והדגםעריכה

הסבר את שלושת משכי הזמן של ברודל

מבוא

הביקורות הראשונה כלפי ההיסטוריציזם (שרנקה עמד בראשם) הגיעה מתוך פרספקטיבה חדשה אל מדע ההיסטוריה. מבחינה מדעית אל בחינה חברתית כלכלית תרבותית ואינטלקטואלית. אסכולת האנאל הצרפתית (1930) הייתה אחת מהזרמים שביקר את הגישה המסורתית, הם הרחיבו את תחומי העניין והמחקר של ההיסטוריה זאת מבלי לסתור את המתודולוגיה הבסיסית של המקצוע דאז ולהתבסס עדיין על ביקורת המקורות ההיסטוריים כמקור ובסיס להשערותיהם. גישתם כלפי ההיסטוריה הייתה כוללנית, הם לא התמקדו כבעבר במלחמות מדינות או מנהיגים אלא חפשו מבנים חברתיים, המתקיימים לאורך זמן. לכן הכחישו נמרצות את חשיבותם ההיסטורית של אירועים ספציפיים (כנגד הקליאומטריה). שאיפתה של האסכולה הייתה למצוא היסטוריה חובקת (טוטאלית) אשר תיתן תשובה היסטורית (במובן הרחב ביותר של המלה) ותקיף גם את מדעי החברה. במסגרת התפיסה הכוללנית 'הטיפה' האסכולה למעבר מלמדנות כרונולוגית, בה מצוינים בצורה נקודתית אירועים ספציפיים, לתפיסה כוללת יותר, של תיאור רחב בזמן ובתחומי ההיסטוריה. מ-"היסטוריה של אירועים" להיסטוריה רחבה בתוכן ואף בזמן. אסכולה זו מנוגדת לאסכולה ה'פוזיטיביסטית' הרואה את ההיסטוריה כפועלם של האישים והמאורעות הגדולים שעיצבו אותה. האסכולה הטוטאלית רואה בחברה מערכת כוללת וחוקרת את המבנים המתמשכים של החברה האנושית ע"י התבוננות מעמיקה בכל רובדי החיים בתקופה הנלמדת.


פרנן ברודל הוא היסטוריון צרפתי שחולל מהפכה במחקר המאה העשרים בשל שיטתו שריכזה דיסציפלינות חוץ-היסטוריות, כמו כלכלה, אנתרופולוגיה וגיאוגרפיה והתייחס אל ההיסטוריה כגלובלית. ברודל נחשב לאחד מגדולי ההיסטוריונים המודרניים, שהדגישו את תפקידו של קנה המידה הגדול וגורמים כלכליים-חברתיים, בעשייתה ובסיפורה של ההיסטוריה. הוא מנושאי הלפיד של אסכולת האנל. במרכז שיטתו של ברודל עומד הרעיון שלפיו במגזרי התרחשות שונים שולטים מקצבי זמן שונים. הוא מחלק את הזמן ההיסטורי ליחידות ומכנה אותן 'משך'. על פי ברודל ניתן להבחין במשכים משלושה אורכים:

1. משך קצר – במשך קצר מתאפיינים אירועים בהיסטוריה פוליטית, המתוארים באופן בלתי אמצעי על פי המקורות. המקורות יהיו בדרך כלל אמצעי התקשורות, כלומר אלו אירועים בהם מתוארים ההתרחשויות בלבד ללא ניתוח לעומק, ולכן על פי ברודל אירועים אלה מהווים ראיות לתהליכים בעלי משך הביניים והארוך.

2. משך ביניים – במשך הביניים מדובר על מחזורים או משכים שאורכם מעשר שנים ועד חמישים שנה. משכים אלה מאפיינים את המתרחש בהיסטוריה כלכלית.

3. משך ארוך, או משך תמידי – משך זה מאפיין את ההיסטוריה העוסקת בשינויים בתחומי הגיאוגרפיה, החברה והתרבות. מדובר בתהליכי שינוי ארוכים ביותר, האורכים מאות ואף אלפי שנים, כאשר לשינויים אלה יש השפעה על כל ההיבטים של חיי האדם. בכתיבה היסטורית זו, רואה ברודל את ייעודו כהיסטוריון שכן ההיסטוריה הדנה במשכם ארוכים חושפת את מהות ההתרחשות ההיסטורית. התבוננות במשך הארוך מקנה את האפשרות להבחין במבנה פנימי המגדיר את המציאות ההיסטורית המתפתחת לאיטה. המבנה הזה מארגן את החברה וקובע את היחסים בין אנשיה. היסטוריה בעלת משך ארוך אינה חוקרת את מעשיהם של יחידים בלבד אלא היא טוטאלית ועוסקת בכל ההיבטים של חיי האדם.


ב. הבא דוגמא משלך לכל אחד מהמשכים

1. משך קצר – כאמור, אירועים בעלי משך קצר אלו האירועים המתוארים בעיתונות. אלו תיאורים של אסונות, מלחמות ושליטים, ללא ניתוח עומק.

2. משך ביניים – ניתוח של הפעילות הכלכלית ניחן במשך ביניים. העליות והנפילות של הבורסה ושוקי ההון מראים מחזוריות, וחקירת מחזוריות זו וניסיון לעמוד על הסיבות להן תאופיין במשך ביניים.

3. משך ארוך – ניתן לאפיין את המעבר מחברה אגררית לחברה תעשייתית, כלומר מחברה המתבססת על חקלאות לחברה המתבססת על תעשייה, כמשך ארוך. זהו תהליך ארוך שהשפיע על כל ההיבטים של חיי האדם. המחקר ההיסטורי בעל המשך הארוך יסיט את העניין מהיחיד ומחשבותיו אל הכוחות הלא-אישיים השולטים בחיי האנשים ומנחים אותם.



מהו חוק לפי המפל – הסבר והדגםעריכה

המפל טוען שההסבר ההיסטורי אינו שונה במהותו מההסבר המדעי, כאשר שניהם משתמשים בטיעונים לוגיים ובחוקים כלליים. כלליותם של חוקי הטבע מתבטאת בכך שהם חלים בכל מקום ובכל זמן. למשל חוקי הגזים בפיסיקה חלים על הגזים בכל היקום ובכל הזמנים. החוקים האמורים לשמש את ההיסטוריון צריכים להיות כלליים באותו אופן. הסבר אירוע באמצעות חוק כללי מציג את האירוע כחלק ממערכת כללית המתנהגת על פי חוקיות ידועה והחוק קובע תלות בין שתי תופעות.

ניתן להתבסס על הניסיון היום-יומי ועל מדעי החברה בבואנו לדלות את החוקים עליהם נסתמך על מנת לבנות הסברים על פי הדגם ההמפליאני. דוגמא לחוק היסטורי-כלכלי הוא חוק ההיצע והביקוש ביחס למחיר. כאשר ההיצע גדול, המחיר יורד ואילו כאשר הביקוש גדול, המחיר עולה.


מהו הסבר נומולוגי לפי המפל (דדוקטיבי או אינדוקטיבי) – הסבר והדגםעריכה

הסבר נומולוגי-דדוקטיבי הוא דגם הסבר שהציע המפל והוא כרוך בבניית טיעון שיש בו גזירה לוגית (דדוקציה), וכמו כן הוא עושה שימוש בחוקים (נומוס). טיעון דדוקטיבי הוא סידרה של טענות שבה אחת מהן (המכונה מסקנה), נובעת באופן לוגי מן השאר (ומכונות הקדמות). טיעון דדוקטיבי מבטיח שאם ההקדמות אמיתיות, אמיתית גם המסקנה.

מטרת ההסבר הנומולוגי-דדוקטיבי בהיסטוריה להראות שהתרחשות האירוע המוסבר הייתה הכרחית לאור עובדות מסוימות, ואילו מטרת ההסבר הנומולוגי-אינדוקטיבי היא להראות שהתרחשות האירוע המוסבר הייתה צפויה לאור העובדות. לכן, ההסבר הנומולוגי-אינדוקטיבי יתבסס על חוקים סטטיסטיים.

דוגמא להסבר נומולוגי-דדוקטיבי יהיה הנסיון להסביר את עליית הנאצים כתוצאה ממשבר כלכלי. החוק שנשתמש בו יהיה - בעקבות משבר כלכלי עמוק מתרחשים תמיד שינויים חברתיים ופוליטיים. הטיעון יהיה מורכב מהקדמה האומרת שבגרמניה טרום עליית הנאציזם היה משבר כלכלי עמוק וביחד עם החוק שהגדרנו המסקנה היא שצפוי שינוי חברתי ופוליטי. החיסרון של החוק לעיל הוא כלליותו.


האם היסטוריונים אכן משתמשים בחוקים והסברים נומולוגיים או שזוהי פיקציה של פילוסופיםעריכה

כאשר אנחנו מדברים על חוקים והסברים נומולוגיים הכוונה היא לחוקים מדעיים, הניתנים לבדיקה, שחזור, אישוש והפרכה. אני סבור שהיסטוריונים חושבים שהם משתמשים בחוקים והסברים נומולוגיים, כלומר ההסבר ההיסטורי מנסה לכלול חוקים בעלי אופי מדעי אבל אני סבור שניתוח חוקים אלו יגלה את הקושי במתודה הזו.

לדוגמה, ניתן לנתח את ההסברים לעליית הנאציזם בגרמניה. כאשר ההיסטוריונים מנסים להסביר את עליית הנאציזם הם קושרים זאת יחד עם המשבר הכלכלי הגדול שחל בשנת 1929, תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה, השפלתה בחוזה ורסאי, האידיאולוגיה הלאומנית שרווחה בה, חולשת רפובליקת ווימאר ועוד גורמים נוספים. הטיעון ההיסטורי יכול לבוא בשני אופנים עיקריים:

חוק כללי - ניתן לקבוע את החוק האומר שבעקבות משבר כלכלי עמוק מתרחשים תמיד שינויים חברתיים ופוליטיים. הסכנה בניסוח כזה של החוק היא שבסופו של דבר הוא יהיה ריק מתוכן ממשי שכן הוא כל כך כללי שאין אפשרות להפריכו. חוק פרטי - ניתן לחשוב על חוק הכולל את כל ההשפעות לעיל כסיבה לעליית הנאציזם. הבעייתיות של חוק כזה היא שהוא נראה תפור מדי למקרה הנדון. יקשה מאד למצוא דוגמת נגד להכללה מורכבת אך מצד שני יהיה קשה גם למצוא דוגמאות המאששות את ההכללה. פופר טבע את עקרון ההפרכה. לפי עיקרון זה, רעיון הוא מדעי אם ניתן לחשוב על דרך להפריכו ולהעמידו במבחן. רעיון שאין אפשרות למצוא מבחן להפרכתו איננו רעיון מדעי ולכן החוקים לעיל, שאי אפשר לא להפריכם במקרה הראשון ולא לאששם במקרה השני, אינם מדעיים ולכן לא יכולים להיחשב כהסברים נומולוגיים.


מהם ששת המשמעיות למושג סיבהעריכה

Reason.JPG

תנאיות ותרומה

תנאי הכרחי הינו גורם שידליק שריפה לעומת תנאי מספיק שיכול להיות קיומו של חומר בעירה. תנאי מספיק בחזקה מקביל להניח חבית דלק במיכל TNT ולהדליק סיגריה ליד. לא חייב להיות פיצוץ אבל יש סיכוי יותר מסביר. טריגר, כשמו כן הוא ודוגמא טובה הינה חטיפת החיילים ביולי שנה שעברה שהיתה טריגר למלחמה שפרצה. העובדה שחיזבאללה התכוננה שש שנים למלחמה כמו גם שאנו לא יכולנו להמשיך לתת להם להתכונן להשמיד אותנו הינו סיבה תורמת בעוד שהסכסוך הארוך הינו הגורם המקדים. ניתן לראות כי שלושת התנאים התורמים מקבילים לטווחי הזמן של ברודל (קצר, בינוני וארוך)




ששת המשמעויות למושג סיבה מתחלקות לסיבתיות של תנאים וסיבתיות תורמת והן:

1. סיבתיות של תנאים

א. תנאי הכרחי – כאשר טענה א' היא תנאי הכרחי לטענה ב', הכוונה היא שטענה ב' יכולה להתקיים רק אם טענה א' מתקיימת. ולהפך: אם טענה א' לא מתקיימת, הרי שגם טענה ב' לא מתקיימת. יש לשים לב, שקיום טענה א' רק הופכת את טענה ב' לאפשרית - ולא בהכרח גוררת את טענה ב'. דוגמא - רכישת כרטיס היא תנאי הכרחי לנסיעה ברכבת. אין אני יכול לנסוע ללא קניית כרטיס.

ב. תנאי מספיק – כאשר טענה א' היא תנאי מספיק לטענה ב', הכוונה היא שטענה ב' בהכרח תתקיים אם טענה א' מתקיימת, ולהפך: אם טענה ב' לא מתקיימת, הרי שגם טענה א' לא מתקיימת. יש לשים לב, שקיום טענה א' אמנם גורר את קיום טענה ב', אך היא איננה הכרחית לקיום טענה ב'. דוגמא - אם הרמזור יהיה אדום, אני אעצור. טענה זו לא אומרת שאני אעצור רק אם הרמזור יהיה אדום.

ג. תנאי מספיק בחוזקה – כאשר יש אוסף של תנאים שכל אחד מהם הוא תנאי מספיק בפני עצמו, כלומר כאשר טענות א' ב' ו-ג' הן תנאי מספיק לטענה ב' הכוונה היא שטענה ב' בהכרח תתקיים אם טענה א', ב' או ג' תתקיים לחוד. כאשר הן מתקיימות ביחד נכנה את המצב תנאי מספיק בחוזקה. לדוגמא: הנחת חבית דלק במיכל TNT והדלקת סיגריה ליד. לא חייב להיות פיצוץ אבל יש סיכוי יותר מסביר.

2. סיבתיות תורמת

א. תרומה מקדימה – בתרומה מקדימה נכללים התנאים המקדימים. לדוגמא, על מנת להדליק נר, אני צריך שקודם כל יהיו בידי גפרורים.

ב. תרומה תורמת – בסיבתית תורמת נכללים הסיבות בהווה. לדוגמא, אם אני רוצה להדליק נר ויש בידי גפרורים, אני צריך סביבה יבשה.

ג. תרומה מפעילה – סיבתיות מפעילה היא הפעולה עצמה, הטריגר. אם אני רוצה להדליק נר, יש בידי גפרורים והסביבה יבשה, פעולת השפשוף של הגפרור בקופסא תחשב לתרומה המפעילה.

דוגמא לכך היא חטיפת החיילים ביולי שנה שעברה שהיוותה טריגר למלחמה שפרצה. העובדה שחיזבאללה התכוננה שש שנים למלחמה כמו גם שאנו לא יכולנו להמשיך לתת להם להתכונן להשמיד אותנו הינו סיבה תורמת בעוד שהסכסוך הארוך הינו הגורם המקדים. ניתן לראות כי שלושת התנאים התורמים מקבילים לטווחי הזמן של ברודל (קצר, בינוני וארוך)



מדוע חושב יום שסיבתיות אינה ניתנת להוכחה מדעיתעריכה

בעיית האינדוקציה לפי יום: אליבא דיום, אין ולא יכולה להיות סיבתיות שמבוססת על רשמי החושים (אמפירית).

יום טוען שהתרחשותם של מאורעות בסמיכות (בזמן/חלל) זו לזו לא יכולה להקנות להם קשר סיבתי. הקשר הסיבתי (לכאורה) שמובחן מבוסס על מהלך אינדוקטיבי לא תקף שאנו ממציאים ע"ס מספר סופי של תצפיות. העובדה שזוג אירועים חוזר על עצמו בסמיכות אינה מחדשת דבר באשר לאירועים עצמם ובסופו של דבר כל שנוצר הוא "רושם" של סיבתיות.

על פי יום המדע חייב להיות מבוסס על ניסויים אמפיריים (אמפיריציזם לוגי) ולפיכך הדרך היחידה ליצור טענה מדעית היא על סמך ניסוי. לכך יש להוסיף כי טענה תקיפה חייבת להיות מורכבת מטענה, הבחנה ומסקנה, לדוגמא: טענה: לכל הכלבים יש זנב הבחנה: חומי הוא כלב מסקנה: לחומי יש זנב.

כאן נכנסת הטענה של יום שכאשר אנו מתארים במדעים השתלשלות עניינים כגון טענה: הלחיצה על המפסק מכבה את האור הבחנה: חומי לחץ על המפסק מסקנה: האור כבה

יש כאן כשל לוגי הנובע מהעובדה שהטענה שלנו אינה ברת הוכחה אמפירית שכן את הפעולה מכבה את האור אינה יכולה להיות מוכחת אמפירית שכן אין לנו דרך לראות מכבה (גם אם האור כבה). אין לנו הוכחה כי באותה שניה שחומי לחץ על המתג לא אירעה הפסקת חשמל או שהוא שבר את המפסק. לפיכך אין באפשרותנו להוכיח אמפירית אף לא טענה מדעית פשוטה. הניסיון אינו מוכיח כלום גם אם הוא מבוסס על פיזיקה ותצפיות שכן יכול להיות שבעוד אלף שנה הפיזיקה תשתנה ומתג לא יכבה את החשמל.

(ויקיפדיה) – כאשר אירוע אחד גורם לשני לקרות, רוב האנשים חושבים כי אנו מודעים לקשר בין השניים, שגורם לאירוע השני לקרות לאחר הראשון. יום אתגר את ההנחה הזו, והעיר כי אף שאנחנו אמנם חשים את שני האירועים, אנחנו לא חשים את הקשר ההכרחי ביניהם. הקשר הסיבתי (לכאורה) מבוסס על מהלך אינדוקטיבי לא תקף שאנו ממציאים על סמך מספר סופי של תצפיות. העובדה שזוג אירועים חוזר על עצמו בסמיכות אינה מחדשת דבר באשר לאירועים עצמם ובסופו של דבר כל שנוצר הוא "רושם" של סיבתיות ולכאורה, אין שום צורה אחרת חוץ מאשר בתחושה שבה אנו יכולים לקבל ידע על הקשר בין שני האירועים. יום טען כי כל קשר של סיבתיות שיש לנו יכול להיות רק כדלהלן: כאשר אנו רואים כי שני אירועים תמיד קורים יחד, אנו יוצרים ציפייה כי כאשר האירוע הראשון יקרה, השני יבוא אחריו. הצירוף של שני האירועים יחד והציפייה לצירוף זה הוא כל שאנו יכולים לדעת על סיבתיות. הבנה כזו לוקחת מהסיבתיות את רוב כוחה, ופילוסופים ההולכים בדרכיו של יום, כגון ברטרנד ראסל, דחו את רעיון הסיבתיות כולו כמשהו הדומה לאמונה טפלה. אך הבנה כזו היא נגד השכל הישר, ולכן נוצרת בעיית הגרימה; מה מצדיק את האמונה שלנו בקשר הסיבתי, ומהו הידע שיכול להיות לנו על סוג כזה של קשר? לבעיה זו אין פתרון מוסכם. יום כנראה אחז בדעה כי (כמו חיות אחרות) יש לנו אמונה אינסטינקטיבית בסיבתיות המבוססת על ההרגלים של מערכת העצבים שלנו, אמונה שאנחנו לא יכולים למחוק אך שאיננו יכולים להוכיח בשום טענה, דדוקטיבית או אינדוקטיבית, בדיוק כמו האמונה שלנו במציאות של העולם החיצוני.


כיצד באמצעות ההסבר הנומולוגי של המפל ניתן לעקוף את הבעייתיות של יוםעריכה

יום טען כי הסיבתיות אינה נמצאת בשפה ואינה אמפירית ולכן אין לנו דרך להוכיח אותה או להבחין בה. בכך ערער יום את היסוד לכל המדעים. אם אין סיבתיות אין חוקיות וכך אין דרך להוכיח שום טענה מדעית. המפל מציע להיסטוריונים לבנות דגם של חוק הנקרא הסבר נומולוגי (נומוס=חוק) ועל ידיו להסביר את ההיסטוריה. המפל מציע להציב מצב מסויים ולטעון כי הוא גורם למצב שבא אחריו ומכאן שתמיד יקרה כך. כך נאמר לדוגמא כי אבטלה מעל אחוז מסויים תביא למלחמה. בכך מנטרל המפל את גורם הסיבתיות מעבודת ההיסטוריון ועוקף את הבעייתיות בתיאוריה של יום

מהם ארבעת מרכיבי היסוד של כל מטא היסטוריהעריכה


התורות המטא-היסטוריות מנסות, כל אחת בדרכה, לפרש את ההיסטוריה ולחשוף את הדפוסים הכלליים ביותר של מהלך האירועים ואת החוקיות השלטת בו. מטא-היסטוריה אינה באה לפרש אירוע בודד או סדרה של אירועים אלא את ההיסטוריה כולה.

בכל מטא-היסטוריה חייבים להיות קיימים לפחות שלושה מבין ארבעת המרכיבים הבאים:

1. יסודות מטא-פיזיים – מטאפיזיקה היא ענף של הפילוסופיה העוסק במתן הסברים אודות טבעם של המציאות, הקיום והעולם. כיום נחשבת המטאפיזיקה לכל מה שלא ניתן לבדיקה מדעית. בבסיס כל תורה מטא-היסטורית נוכל למצוא תורה פילוסופית על טבע האדם, היקום והמציאות.

2. חוקיות – הטענות של המטא-היסטוריה חייבות להיות כלליות, עליהן לחול על כל החברות האנושיות, בכל הזמנים. התהליך ההיסטורי על פי המטא-היסטוריה הוא הכרחי ולכן ניתן לחזות באמצעות החוקים השולטים בהיסטוריה את העתיד.

3. מבט כולל – תורות מטא היסטוריות מתחלקות לשלושה סוגים:

א. תורות קוויות – אלו תורת הגורסות כי ההיסטוריה מתקדמת מנקודת התחלה אל נקודת סיום. תורה זו אינה מכירה בחוקיות היסטורית.

ב. תורות מחזוריות – לפי תורות אלו, ההיסטוריה מתאפיינת בחזרות בלבד ללא התקדמות. תורה זו שוללת את הרעיון שלהיסטוריה יהיה סיום.

ג. תורות לולייניות – תורות אלו משלבות מחזוריות וקוויות כלומר מתארות חזרה תוך כדי התקדמות. בתורות המחזורית והלוליינית ניתן למצוא חוקיות ולכן ניתן להקיש מן העבר אל ההווה והעתיד.

4. תכליתיות – מטא-היסטוריה קווית או לוליינית הקובעות נקודת סיום להיסטוריה נוהגות לתאר נקודת סיום זו בתור תכלית ההיסטוריה ועל פיה ההיסטוריה צועדת בהכרח לקראת תכליתה, שהרי החוקיות הופכת כל אחד משלביה להכרחי. התכלית המטא-היסטורית מציגה מצד אחד תמונה מדעית-ניסיונית של ההיסטוריה ומצד שני מציגה אידיאל מוסרי-חברתי.


איך המטריאליזם ההסטורי של מרקס מדגים ארבעת מרכיבים אלועריכה


ראשית, יש להסביר מהו מטריאליזם היסטורי

א. סטטיקה: מראה את הקשרים בזמן נתון בין מבנה הבסיס לבניין העל. מבנה הבסיס כולל כוחות ייצור (מכונות, עבודה, הון) ויחסי ייצור (היחסים בין בעלי כוחות הייצור לבין מחוסרי כוחות הייצור). בניין העל כולל פוליטיקה, תרבות, אמנות, משפט, דת, מדע, וכו'.

ב. דינמיקה: מראה את הקשרים לאורך זמן בין כוחות הייצור לייחסי הייצור. יחסי הייצור הם כמו קליפת הביצה שמגנה על כוחות הייצור שהם כמו האפרוח. כוחות יצור א' מתפתחים בתוך יחסי יצור א'. כשכוחות הייצור א' מבשילים, הם שוברים את הביצה ויוצאים לחופשי ואחר כך יוצרים קליפה חדשה וכו'.

ג. היסטוריה: מראה את הבצים והקליפות השונות שנוצרו לאורך 5000 השנים האחרונות: כל ביצה כזו נקראת אופן ייצור: האופן הקפיטליסטי, הפיאודלי, העבדותי, הנהרותי וכו'.

אשר עידן 1.11.2007


מטריאליזם דיאלקטי מכונה גם מטריאליזם היסטורי הינה שיטה מדעית הבוחנת את המתח (דיאלקטיקה) בין ההכרה האנושית לבין הטבע והמציאות החברתית שסביבו. ניתן לראות שאכן במטריאליזם ההיסטורי של מרקס ניתן למצוא את ארבעת המרכיבים:

1. יסודות מטא-פיזיים – מרקס מחלק כל חברה בעבר בהווה ובעתיד לשלושה חלקים:

א. כוחות הייצור – כוחות הייצור כוללים את אמצעי הייצור, כלומר את חומרי הגלם, הכלים והמכונות, ואת כוח העבודה וההון.

ב. יחסי הייצור- נקרא גם הבסיס הממשי וכולל את יחסי הקניין ויחסי העבודה. אלה הם היחסים בין הבעלים והמחוסרים של כוחות הייצור. הבסיס הינו למעשה המעמד החומרי של החברה, ומושפע הן מהטכנולוגיה הקיימת ועושרה של החברה, והן מתהליכים היסטוריים שעברו עליה.

ג. מעל לבסיס הממשי קיים בניין-העל המורכב משני יסודות – מערכת היחסים המשפטיים והמדיניים הקיימים בחברה, והאידיאולוגיה הכוללת את כלל היצירה הרוחנית. מבנה העל מבטא את תודעת האדם ואופני חשיבתו. המטריאליזם הדיאלקטי יוצא מנקודת הנחה כי מבנה העל מעוצב על ידי הבסיס ואינו ניתן להפרדה ממנו. המטריאליזם הדיאלקטי מהווה שינוי תודעתי מהתורות החברתיות שקדמו לו, בכך שהוא מודד את החברה בעיקר דרך הבסיס, ולא דרך בניין העל. בני האדם הנתונים במשטר מסוים יפתחו אידיאולוגיה ויכוננו משטר מדיני שיגנו על המשטר הכלכלי וישמרו אותו – "לא תודעת האנשים היא הקובעת את הווייתם, אלא להיפך, הווייתם החברתית היא הקובעת את תודעתם".

2. חוקיות – טענותיו של מרקס הן כלליות. הן חלות על כל החברות האנושיות בעבר, בהווה ובעתיד. מרקס מתייחס אל ההיסטוריה כאל מדע בעל חוקים סיבתיים, כלומר הוא האמין בדטרמיניזם היסטורי ולכן האמין שהכרת החוקיות ההיסטורית מאפשרת לחזות את העתיד. דטרמיניזם הוא ההשקפה לפיה כל אירוע נקבע על ידי אירועים שקדמו לו ועל ידי נסיבות התרחשותו, כלומר התהליכים ההיסטוריים הם הכרחיים. החוקים העיקריים שקובע מרקס הם:

א. היחס בין יחסי הייצור לכוחות הייצור הוא דיאלקטי וכי כל פעם שנוצרת אי התאמה חריפה ביניהם, פורצת מהפיכה חברתית. חוק זה קובע מקצב מסוים במהלך ההיסטוריה של חברות אנושיות: תקופת רגיעה של התאמה בין כוחות הייצור ויחסי הייצור מתחלפת לסירוגין בתקופת מהפיכה סוערת וחוזר חלילה.

ב. קיימת התפתחות מתמדת של כוחות הייצור, דבר שמוביל לדיאלקטיקה האמורה.

ג. כוחות הייצור קובעים את טיבם של יחסי הייצור והבסיס הכלכלי קובע את טיבו של בניין העל. הגורמים הכלכליים הם החשובים והמכריעים בהיסטוריה.

3. מבט כולל – מרקס מתאר את ההיסטוריה כספירלה, כלומר ההיסטוריה היא מחזורית ומתקדמת לקראת תכליתה. מרקס מזהה בהיסטוריה תקופות שבהם ניתן להבחין ביחסים בין כוחות הייצור ליחסי הייצור: עבדות -> פיאודליזם -> קפיטליזם. כל תקופה אורכה כ-1000 שנים, כאשר במהלך התקופה יש התפתחות של כוחות הייצור ונבנה יחס דיאלקטי בין כוחות הייצור ליחסי הייצור ולמבנה המעמדי המשקף אותם, עד לשבירת המבנה ויצירת מבנה חדש. המבט הכולל של מרקס אינו מוגבל רק לעבר אלא כולל גם את ההווה והעתיד ולכן מרקס חוזה את עליית המרקסיזם כאשר בסופו תגיע האנושות לתכליתה בכינון חברה אל-מעמדית.

4. תכליתיות – על פי משנת מרקס, השלב הסופי של ההיסטוריה הוא תכליתה ומטרתה, במובן זה שהוא התגשמות המשאלות המוסריות והרגשיות האמיתיות של בני האדם. בחברה הסוציאליסטית יהיו בני האדם חופשיים משעבוד מדיני או כלכלי וכל אחד יוכל לממש את הפוטנציאל הגלום בו החברה האל-מעמדית שתוקם.


מה הויכוח בין ברלין לבין נייגל לגבי הדטרמיניזם ההיסטוריעריכה


נייגל מחזיק בתורה מטא-היסטורית דטרמיניסטית ואילו ברלין חולק עליו. התורות המטא-היסטוריות מנסות, כל אחת בדרכה, לפרש את ההיסטוריה. דטרמיניזם היא טענה פילוסופית הקובעת כי כל פעולה, החלטה או מחשבה אנושית נקבעת בשל רצף אירועים קודמים. על פי הדטרמיניזם ההיסטורי, לכל התרחשות במציאות קודמות סיבות, ובהינתן אותן סיבות, לא יכולות התוצאות שלא להתרחש – הן הכרחיות, כלומר ההיסטוריה היא הכרחית.

נייגל דוגל בדטרמיניזם היסטורי. הוא סבור שלעולם יש כיוון והוא נשלט על ידי חוקים שניתן לגלותם בעזרת טכניקות מחקריות. על פי תפיסתו, "הדטרמיניזם הוא בעצם עיקרון מכוון, הקובע שמטרתו הכללית של המדע הוא חיפוש אחרי הסברים, כלומר, ניסיון לברר מה הם התנאים שבהם תלווה התרחשותם של אירועים. [...] נטישת העיקרון הדטרמיניסטי עצמו כמוה כזניחת המשימה המדעית".

ברלין מתנגד לדטרמיניזם היסטורי בגלל ביטול המושג בדבר אחריות הפרט. הוא טוען שהסכמה עם דטרמיניזם "היא בגדר פגיעה במושגים הבסיסיים של המוסריות שלנו, היא ייצוג מסולף של תחושותינו לגבי העבר והתעלמות מכמה מבין המושגים והקטגוריות הכלליים ביותר של מחשבתנו הנורמאלית". הטענות של ברלין כנגד הדטרמיניזם מתמקדות בחופש הבחירה. הוא משתמש בטענה עובדתית ובטענה מוסרית:

1. טענה עובדתית – בחיי היום יום אנו משתמשים בשפה שמשתמע ממנה חופש בחירה. אנחנו מגנים ומשבחים פעולות של אנשים. בנוסף, יש לנו תחושה שהיינו יכולים לעשות אחרת ממה שעשינו בפועל.

2. טענה מוסרית – ברלין טוען שדטרמיניזם היסטורי מעקר את המוסר. אם הכל צפוי מראש, אין בחירה. כאשר אין בחירה אין אפשרות להטיל אחריות מוסרית על הפועל. אם הדטרמיניזם אמיתי, ואם נובע מכך כי איננו חופשיים לקבוע את אישיותנו ואת מעשינו – כל אלה הם תוצר התרחשויות שאינו תלויות בנו, הרי נובע מכך, לפחות לכאורה, כי גם איננו אחראיים למעשינו. במילים אחרות, איננו ראויים באמת, מנקודת מבט אובייקטיבית, לכל אותם עונשים, גינויים או פרסים שאנו מקבלים בגין מעשינו. הרי לא באמת יצרנו את עצמנו ולא באמת קבענו את גורלנו.

על הטענות של ברלין עונה נייגל, שאין בתורות מטא היסטוריות באופן כללי ובתורתו של מרקס באופן ספציפי דטרמיניזם מלא שבו יש חוקיות קשיחה אלא הדטרמיניזם הוא בעצם דטרמיניזם חלקי. דטרמיניזם חלקי מאפשר לפרט את החופש בתוך סד אילוצים. ניתן להמשיל זאת לאוטוסטראדה בה לא ניתן לעצור את המכונית באמצע הכביש, אבל ניתן לרדת מהאוטוסטראדה ולעצור בצד. הנמשל הוא שלהיסטוריה יש חוקיות וכיוון הכרחיים שבתוכם האדם יכול לעצב לו את חייו. בצורה כזו המוסריות לדעת נייגל נשמרת.

מהי שיטת האמפטיה של קולינגווד?עריכה

על פי קולינגווד מושא החקירה ההיסטורית הוא האדם. במדעי הטבע יש הבדל בין מושא החקירה לבין החוקר. לא כך בהיסטוריה. ההיסטוריון אינו מתבונן במושא חקירתו "מבחוץ" אלא הוא מנסה להבין את מושא חקירתו מבפנים, להזדהות עמו, לחוות מחדש את חוויותיו ולחשוב מחדש את מחשבותיו. לפי תפיסה זו, ההיסטוריון שואל את עצמו, מה היה הוא עושה אילו מצא עצמו בנעליו של הפועל ההיסטורי. קולינגווד טען שלכל אירוע היסטורי יש פן חיצוני ופן פנימי. הפן החיצוני כולל את התנועות הגופניות הכרוכות בעשיית המעשה, ואילו הפן הפנימי כולל את מחשבות הפועלים המשתתפים באירוע. הבנת האירוע כרוכה בחשיבה מחדש של מחשבות הפועלים הללו. כדוגמא נותן קולינגווד את רצח קיסר (44 לפנה"ס). על מנת שההיסטוריון יוכל להבין מדוע השתתף ברוטוס ברצח קיסר, עליו לדעת מה היו המחשבות שהביאו אותו לעשיית המעשה. לדעת קולינגווד, הסבר המעשה באמצעות המחשבות המובילות אליו אינו נזקק כלל לחוקים כלליים החלים על נפש האדם ועל התנהגותו.

המסקנה הנובעת מגישה זו היא שלא העובדות ההיסטוריות אלא המחשבה של עושי ההיסטוריה היא העושה את ההיסטוריה.

מהי הביקורת של דריי נגד שיטת האמפטיה של קולינגווד ומהו ההסבר הרציונלי שהוא מציע במקומו?עריכה

הביקורת של דריי על קולינגווד מתחלקת לשלושה חלקים:

1. דריי מציע שנשחזר את הרציונל של הפועל ונתאר אותו כך שיעזור להבין את המניעים של הפועל בעוד קולינגווד מציע שנפתח אליו אמפתיה בכדי שנבין את מעשיו ולא את מניעיו.

2. קולינגווד לא הציג משנה סדורה או דגם של הסבר מעשים בהיסטוריה שיוכל להתחרות בדגם החוק המכסה של המפל, אולם דריי שהלך בעקבותיו, הציע את דגם ההסבר הרציונלי.

3. בניגוד לקוליגווד שטען שההיסטוריון משחזר את שיקול הדעת המפורש של הפועל טוען דריי שלא מאחורי כל פעולה אכן יש שיקול דעת מפורש אבל מה שבוודאות ניתן לומר הוא שיש כוונה ומטרה ולכן ניתן לבנות את שיקול הדעת של הפועל ואילו הפועל היה נשאל לנימוקיו לאחר מעשה, הוא היה מציג שיקול דעת זה בעצמו. דריי מבין את הביטוי "נימוק למעשה" במובן של נימוקים אפשריים למעשה מסוים, בין שהפועל מכיר בכך אישית ובין שלא.

דריי ייחד להסבר של מעשים את הכינוי "הסבר רציונלי" משום שיש שימוש בנימוקים, ולא זו בלבד אלא נימוקים טובים – רציונליים, נימוקים של התבונה שכל אדם רציונלי היה נוהג לפיהם אילו היה נתון במצבו של עושה המעשה. על פי דריי כל הסבר של מעשה כרוך בהערכה של ההיסטוריון מדוע המעשה שנעשה התאים למצב המסוים שהפועל היה נתון בו.

מהן שלושת הביקורות כנגד הסבר ראציונליעריכה

שלושת הביקורות כנגד ההסבר הראציונלי הן:

1. כל הסבר ראציונלי יכול להיות בסיס להסבר נומולוגי - ביקורת זאת של המפל טוענת כי למעשה ההסבר הראציונלי כלול כבר בתוך דגם ההסבר הנומולוגי-דדוקטיבי שלו ולכן עדיף להמשיך הלאה ולייצר הסבר נומולוגי.

2. אנאכרוניזם - ביקורת זאת טוענת כי אני מטיל את הרציונל שלי, המודרני, על הרציונל של התקופה ומכופף אותו לצרכיי - להלן הביקרות של וינץ'

וינץ' טוען שאותה הבעיה שקיימת באמפתיה קיימת ברציונליות שנובעת מהעובדה שאכהיסטוריונים איננו מסוגלים להבין את הרציונליות של הפועל ההיסטורי שכן חברה זרה ניכרת ביסודות בכללים הנוהגים בה וכיוון שאנו פועלים לפי כללים שונים אין לנו דרך לראות כללים אלו כראציונליים.

כדוגמא - לעולם לא נוכל לחשוב שהאמונה בשדים ורוחות היא ראציונלית אך לומר שהרציונאל הזה, שהיה מרכזי בחברה האירופאית לפני כשלוש מאות שנה אינו הגיוני זה כמו לומר שאנשים חיו ללא הגיון בסיסי שמנחה את חייהם עד לתקופה המודרנית. כמובן שזה לא הגיוני כיוון שבתקופה ההיא אנשים חיו עם בסיס רציונלי שאיפשר להם את החיים. בביקורת זו מחזק וינץ' את הבסיס לפוסט מודרניזם בכך שהוא מבסס את הטענה שההיסטוריה המודרנית אינה נותנת לנו כלים להבין את מעשיהם של הפועלים ההיסטוריים ומקבעת את הרציונל המודרני המערבי - זה הקרוי המיתולוגיה הלבנה בפי פוקו וממשיכי דרכו.

3. אתנוצנטריזם - הביקורת השלישית היא כי דגם זה לוקה באתנוצנטריזם והיא דומה קצת לשניה, הרעיון כי הראציונל המערבי הוא המנחה אותנו בקביעת הרציונל ההיסטורי למעשה נגוע בריח קל של גזענות ועולה השאלה מדוע הקמנו ענף מזרחנות ולא ענף מערבנות. הטענה כי סדאם חוסיין הינו מזרחי בעל דמיון עשיר ולכן האמין שיוכל לשלוט בעולם בעוד ג'ורג' בוש הוא ריאליסט בעל כוח היא גזענית ואתנוצנטרית.

מה יכולה ההיסטוריה ללמוד מהאנטרופולוגיה - חמישה עקרונותעריכה

1. לשבת קרוב לשבט הנחקר 2. לנהל דו שיח בין החוקר לבין הנחקר 3. נסה לתרגם את התובנות שלך כחוקר אל אלו ששלחו אותך 4. שימוש בכלים אנטרופולוגיים כדי לתעד ולנתח (יומנים, וידאו, וכולי) 5. לא לזלזל במילים שאתה לא מבין או לא מסכים (קמעות, רוחות וכדומה).

לתוך התשובה הזאת יש להכניס את הויכוח המסורתי בינינו שנובע מצד אחד מהתחושה של חלק מאיתנו שהיסטוריה אינה אנטרופולוגיה (ההיסטוריה מטפלת בעבר שלא קיים יותר ולכן יש לה בעיה לייצר דו שיח בין החוקר לנחקר וכדומה) ומצד שני המחשבה שהסובייקט של ההיסטוריה אינו בחובה שבט באפריקה עליו אפשר להכיל את הכלים האנטרופולוגיים. בתוך נקודה שניה זו כלולה ההנחה שיש הבדל בין פרופסורים נאורים מהאוניברסיטה לבין אפריקני אנאלפבית. הפוסט מודרניסטים יטענו שאשר זהה לחלוטין לאפריקני ביער ולשניהם יש אותן תגובות אותו בסיס תפיסה ומכח זה העובדה שהוא המרצה אינה מונעת ממנו להחזיק אמונות טפלות בנוגע לאלקטרונים, תורתו של לאקאן וכדומה.

מהם שלושת ראשי הגשר העיקרייםעריכה

א. ראש הגשר הראציונלי - ראש הגשר הקורא לנו לחפש את הרציונל של הנחקרים. תיאוריה זו בעייתית כיוון שלא תמיד ניתן למצוא רציונל בפועל ההיסטורי. דוגמא לכך תהיה השאלה מה הרציונל שהנחה את שאול ללכת לבעלת האוב שעתיים לפני קרב?'. כמובן שזה נראה לא רציונלי והתשובה תהיה שהפחד גרם לו לאבד את ההיגיון. על כך יקשה אשר בשאלה ,מה גרם לחלוץ לדאוג למניות שלו שעתיים לפני שהוא מכריז מלחמה על לבנון?'. לפעמים אין דרך למצוא את הרציונל, ובעיקר לא את הרציונל האישי אצל פועלים היסטוריים. ב. ראש הגשר הסימבוליסטי - קח על עצמך את הניסיון להביל את מעשי הנחקרים באופן סימבולי. האינדיאנים אינם מאמינים שריקוד הגשם שלהם גרם לגשם לרדת אלא זהו מהלך סימבולי כדי לחזק את האמונה ואת המוכנות של השבט לבצורת. ג. ראש הגשר הפידאיסטי - תחשוב על המעשה כאמצעי. אין הבדל בים לסובב תרנגולת מעל הראש לבין הליכה לבית כנסת ביום כיפור. שניהם יחשבו כפרימיטיבים על ידי הרציונליסט ויסווגו כאמצעי על ידי הפידאיסט. הידאיסטים נוטים לסלוח למעשי הנחקרים ולנסות להבין את המניעים בלי לשפוט בדיעה הקדומה שתרבות המערב כופה עלינו.

איך יישם לרואה לדורי את חמשת עקרונות האנטרופולוגיה בספרו מונטיועריכה

מה הויכוח בין וינץ' לג'רבי לגבי אפשרות דיאלוג בין משחקי לשון שוניםעריכה

וינץ' טען כי תורת משחקי הלשון של ויטגנשטיין אינה מאפשרת לנו דיאלוג. לפי דבריו הרציונליזם דורש את הבנת הרציונל של המטופל וקבלתו וכך אנחנו מאבדים את נקודת המוצא. מכיוון שכך אנחנו נשארים עם נקודה אחת ואז אין דיאלוג. למעשה הוא טוען כי תורת משחקי הלשון מסרסרת את הדיאלוג ובכך חוזרים לשיח של כוח. בדומה לוינץ' הפוסט מודרניסטים מציעים לשאוף להקים מערכת דיאלוגית רבת משתתפים, מעין מולטי לוג, ובה עמדות הכוח יאבדו משמעות כתוצאה מריבוי המשתתפים.

מה הוסיפו לחשיבתך ההיסטורית הפוסט מודרניסטים הבאיםעריכה

א. פוקו

ב. תומאס קון (אצלי רשום לאקאן)

ג. דרידה

ד. ליוטר

ה. אדוארד סעיד


• מישל פוקו (1926-1984) הוא פילוסוף צרפתי, מאבות הפוסטמודרניזם. פוקו גילה שאי אפשר להפריד בין כוח לידע. לטענתו, רשת הכוחות בחברה מייצרת ידע, המוליד כוח, במעין לולאה סגורה. הכוח והידע משולבים זה בזה בצורה שאינה ניתנת להפרדה, כאשר הידע איננו גורם אדיש אלא חלק בלתי נפרד ממאבקי ומיחסי כוח. כך, למשל, יחסי כוח לא שוויוניים בין גברים לנשים, קשורים לעובדה שיש יותר ספרים העוסקים בנשים ונשיות מאשר בגברים וגבריות. בצורה דומה יש יותר ספרים העוסקים בבעיות ה"שחורים", ופחות ב"אדם הלבן", יותר ספרים העוסקים במזרחים ומזרחיות ופחות באשכנזים ובאשכנזיות. לטענת פוקו, לא הפעילות של סובייקט הידע היא שמייצרת את הידע, אלא מערך הכוח-ידע הוא זה שמייצר את צורות ותחומי הידע. ייצור הידע איננו אובייקטיבי, אלא נקבע על ידי הכוח-ידע. כך למשל, דיווחי חדשות בטלוויזיה, אבל גם "אמת" מדעית.

• עיקר פרסומו של תומס קון (1922-1996) בא מספרו המבנה של מהפכות מדעיות, העוסק בהתפתחות המדע בראי היסטורי. ספר זה חולל מהפכה בפילוסופיה של המדע. הוצגה בו לראשונה תיאוריה כוללנית המתארת את ההתפתחות המדעית כרצף של מהפכות עוקבות, ולא כגידול מצטבר ולנארי של הידע המדעי, תוך למידת מידע חדש ותיקון שגיאות העבר, כפי שהיה מקובל לחשוב עד אז. לדעת קון, החינוך המדעי מנחיל לתלמידיו ידע שהקהילה המדעית צברה עד כה - פרדיגמה - עובדה שיוצרת מחויבות עמוקה להשקפת עולם מסוימת ולעבודה מדעית במסגרת השקפה זו. המחויבות מגדירה עבור המדען את הבעיות הזמינות למחקר ואת טיב הפתרונות הקבילים, ולכן היא מרכיב יסודי של המדע. קון מתאר בספרו את התהליך של שבירת פרדיגמות ואת התנאים לקיומו. הוא מראה כיצד מתרחשות "מהפכות מדעיות" ומהי השפעתן על התפתחות המדע. תרומתו של קון להיסטוריה הפוסטמודרנית היא:

1. קון הוא הפילוסוף הראשון שמתאר את המדע כפעילות קהילתית ולא כהתקדמות של יחידים, כפי שטענו פילוסופים של המדע לפניו.

2. קון מכניס באמצעות המונח 'פרדיגמה' את מושג האמת היחסית לפילוסופיה של המדע. על פי קון, אמת היא פנימית לפרדיגמה, ואין נקודת תצפית חיצונית לפרדיגמה. לכן, לדעת קון, אין אַמת מידה משותפת להשוואה בין מושגים מפרדיגמות שונות.

3. על פי קון, המדע אינו רציונאלי כפי שלמדנו לחשוב. תיאוריות אינן נופלות על פי עקרון ההפרכה הפופריאני אלא הן שבויות בפרדיגמה.

4. על פי התיאוריה של קון, המדע איננו מתקדם בצורה לינארית, שבה הישגי המדענים מבוססים על עבודתם של מדענים קודמים והמדע כולו מתקדם לכיוונה של האמת האבסולוטית אלא המדע מתקדם ממהפכה למהפכה. קון רואה את ההתפתחות המדעית לא כהתפתחות ליניארית מצטברת, אלא כהתפתחות הדומה להתפתחות ביולוגית אבולוציונית.

5. לטענתו של קון, המבנה הקהילתי של המדע מסביר את תהליכי השכנוע בפרדיגמה ואת הדבקות בה, כמו גם חלק מן התהליכים שמאפיינים מהפיכות מדעיות.


• ז'אק לאקאן (1901-1981) היה פסיכואנליטיקאן צרפתי. הוא התמקד בחוסר כוחו של האגו ביחס לתת מודע. לאקאן טען שהפרשנות המקובלת של התנועה הפסיכואנליטית כלפי הבנת האגו ככוח פעיל ודומיננטי בפרט, הינה פרשנות מוטעית של השורשים הפרוידיאניים. לדבריו הפרט נשאר בקונפליקט פנימי תמידי אל מול הגרעין הלא-מודע בנפשו, ושרק הונאה עצמית מסיבית יכולה להפוך את המצב לנסבל. לאקאן התעסק רבות בשפה, במבנה השפה ובהשפעת השפה על ההתפתחות האישית. אמרה ידועה שלו היא "הלא מודע זמין אך ורק באמצעות השפה", כלומר הלא-מודע שפרויד חשב להגיע אליו באמצעות החלום, הוא בעצם המערך המילולי שבו משתמש הסובייקט והשפה מתפתחת באופן אישי ולא מודע. הוא מתווכח עם האמרה של דקארט "אני חושב משמע אני קיים" ואומר " אני מדבר משמע אני קיים". אם לא היו לי מלים לא היו לי מחשבות. המלה קודמת לכל ונותנת את הביטוי לכל – שום דבר אינו מתקיים ללא מלים, כלומר השפה מכוננת את המציאות. המציאות היא אוסף רשמים לא מובנים (not-structured) ורק השפה מאפשרת להבנות את המציאות – הבנייה תלוית תרבות.


• ז'ק דרידה (1930-2004) הוא פילוסוף יהודי צפון-אפריקאי, שפיתח שיטת ביקורת על הפילוסופיה שנקראת דקונסטרוקציה. דקונסטרוקציה היא שם פועל של פירוק – פירוק המובן מאליו של התרבות המערבית, המודרנית ואף של התרבות המסורתית. דרידה שם לו למטרה לבקר את הפילוסופיה המערבית. הוא ביקש להראות באמצעות הניתוח והפירוק של הפילוסופיה את אופייה המטעה. הפירוק נעשה באמצעות חשיפת הסתירות בין מושגי היסוד בתיאוריות של אפלטון, דיקארט או פרוייד ובאמצעות חשיפת אי קיומו של בסיס עובדתי מאחורי מושגי היסוד של המדע והפילוסופיה. דרידה ניתח את המעבר מטכנולוגיית הבעל-פה לטכנולוגיית הכתב והראה שלא הרבה השתנה. לדעתו, צריך לפרק את הקונסטרוקציה, המבנים, כדי להרכיבם מחדש. הדקונסטרוקציה של דרידה היא בראש ובראשונה טכניקה של קריאת טכסטים. תפקיד הדקונסטרוקציה לחשוף את האי-קביעות של המשמעות – את ריבוי המשמעויות שהטקסט מסתיר. על פי דרידה אין קריאה אחת מקודשת של טקסט אלא כל אחד חופשי להציע פרשנות חדשה. הקריאות החוזרות ונשנות מוכיחות את האי-יציבות של המשמעות ואת ריבוי הפרשנויות האפשריות. דרידה טבע את האמרה – "אין כלום מחוץ לטקסט", כאשר הפירוש הקיצוני של אמרה זו מבטא פוסטמודרניזם ספקני. על פי דרידה העבר נתון לנו רק בתיווך הלשון ולכן ניתן לדווח על ההיסטוריה רק באמצעות מילים במסגרת שפה שיש לה חוקיות משל עצמה, כלומר הלשון לא מתווכת בינינו לבין המציאות, אלא מבנה מציאות.


• ז'אק פרנסואה ליוטאר (1924-1998) משתמש במושג הנרטיב כדי להגדיר את עצם טיבו של הפוסטמודרניזם. ההגדרה של ליוטאר היא זו: "בפישוט קיצוני, אפשר לכנות פוסטמודרני את חוסר האימון כלפי סיפורי-על (מטא-נרטיבים)" החברה מורכבת ממספר מצומצם של מטא נרטיבים ומנרטיבים קטנים אישיים. אנחנו מקבלים החלטות על סמך אותם נרטיבים שגדלנו עליהם. הוא טוען שהידע בחברה המודרנית אין לו שום קשר למשהו רציונלי, הוא מוגש כסיפור שיש לו הרבה מאוד פרשנויות. כל אחד יכול לקחת ממצאים של מחקר מסוים ולפרש אותו כאוות עיניו. הידע מקבל לגיטימציה לידע נכון כאשר הוא הופך למתוקשר, אם הוא לא מתוקשר הוא לא קיים. אנחנו יודעים רק מה שבעלי הכוח רוצים שנדע. לדעת ליוטאר על ההיסטוריון להסתפק בסיפורים קטנים, מקומיים, המקנים ידע סיפורי מצומצם מזווית ראיה חלקית ומסוימת מאד. דחיית הנרטיבים הגדולים באשר הם משמעה שאסור לנו לחפש בעבר את הטעמים לרעיונות שנראים לנו חשובים בהווה. אין בעבר שום ראיות המקנות לגיטימציה לרעיונות עכשוויים.


• אדוארד סעיד (1935-2003) הוא אחד ממניחי היסוד של המחשבה הפוסט-קולוניאלית. סעיד מבקר את אופן החשיבה האירופוצנטריות אותה הוא מכנה אוריינטליזם. על פי סעיד, מסורת ארוכה של דימויים שגויים ורומנטיים של אסיה והמזרח התיכון בתרבות המערב שימשה כהצדקה משתמעת לשאיפות הקולוניאליות של ארצות הברית ואירופה. דימויים אלה מייצגים עבור אירופה את הערבים, ומספקים את הבסיס להבנתו. הייצוג הזה מורכב משיטות חשיבה מערביות והוא משמש כתחליף לדבר עצמו. סעיד טוען שנעשית פעולה כפולה – תחילה קובעים את טיבם של הערבים ולאחר מכן חושבים את הקביעה הזו לממשות. סעיד שולל כל שיח קטגוריאלי. הוא טוען שלא ניתן כלל לנתח תרבות אחת בעזרת אופן המחשבה של תרבות אחרת.

מהם ארבעת עקרונות הריאליזם לפי דאמטעריכה

דאמט מסכם את עקרונות המודרניזם על ידי ארבע עקרונות מהותיים אי תלות - הגילוי ההיסטורי אינו תלוי במי שמגלה אותו. הטענה שיגאל ידין קבע את סיפור מצדה בגלל שהוא היה יהודי היא סתמית. גם אם ירדני היה מגלה אותה היה מוציא את אותו סיפור על סמך אותם נתונים. בהנחה שלא סולפו ראיות. אמת - מושג בסיסי. ישנה התאמה בין השפה לבין המציאות ולכן האמת היא חד משמעית ואינה ניתנת לכיפוף. ערכיות - כל טענה יכולה לקבל ערך אחד משניים. אמת או שקר. אין אפשרות שלישית. סתירה בסיפור יעיד כי הוא שקרי. הוראה (referance) - לביטויים בשפה יש תמיד כיסוי במציאות. למילה מצדה היה כיסוי תמיד בעוד לשלגיה לא.

מהן הביקורות של היידן וייט נגד שיטות חקירה היסטוריות כמו רנקה והמפל ומה הוא מציע במקומןעריכה

היידן וייט זיהה 'תקיעות' מסויימת בהיסטוריה והוא פנה לראשית המקצוע כדי להבין מה התקלקל. בתוך כך הוא מציין כי המהלך להוביל את ההיסטוריה להכרה מדעית הוא מקור הבעיה. טענותיו הן החוק הנומולוגי – בהתייחס לספרו של המפל וייט מציין את הניסיון להעמיד את ההיסטוריה על חוקים נומולוגיים כניסיון לייצר טענות אמת ושקר במשפטים ספורים (נהוג שלושה – הנחה, מקרה והיסק). טיעונים אלו טובים רק לטענות בודדות. ניסיון לייצר חוק לתאוריה היסטורית שתתיחס למשכי זמן ארוכים ותהיה בעלת פרספקטיבה תיכשל שכן חוק חייב להיות ספציפי. טיעון (חוק) אינו סיפור – לאורך כל טיעוניו וייט רואה בהיסטוריה סיפור נרטיבי. ההיסטוריון מספר סיפור על העבר (לאו דווקא את כל הסיפור). חוק אינו סיפור והניסיון לעשותו כזה הינו הסטיה הראשונה מהבסיס אותו הניחו מייסדי המקצוע במאה התשע עשרה. החיים אינם סיפור – הכשל הלוגי הראשון בביסוס ההיסטוריה על עובדות טמון בעובדה שהחיים נחווים באופן ישיר על הסובייקטים המייצרים אותם אולם הם אינם סיפור. וייט מסכים שהעבר התקיים אך הוא התקיים באופן ישיר ולא סיפורי. ההסיטוריה לעומת בחיים, לטענתו, היא סיפורית שכן היא מתארת עבר אשר קרה כבר והמספר מסווג אותה סוגתית. בחירת העובדות - למרות שוייט אינו רואה את עצמו כפוסט מודרניסט הוא מכיר בעובדה שההיסטוריון בוחר את העובדות באופן סלקטיבי. בכך מאשר וייט את הטענה כי לגבי ההיסטוריון התקיימו עברים רבים והוא בחר את זה שהתאים לו. בשונה מפוסט מודרניסטים אחרים וייט טוען כי הבחירה היא בכפוף לז'אנר אותו בחר ההיסטוריון לספר. לדוגמא האפשרות לעצור את סיפור השואה בתיאור מחנות ההשמדה (טרגדיה) או לספר על הקמת מדינת ישראל כסוף טוב לסיפור (קומדיה). רטוריקה – כל טקסט משתמש ברטוריקה ובכך משפיע על הקורא. השימוש בביטוי כזה או אחר ישפיע על צורת ההבנה שלנו את העובדות. בכך וייט מייסד את רעיון השיח ההיסטורי. בשימוש בשפה ההיסטוריה מייצרת רטוריקה פנימית המשפיעה על הקורא. מנגד הוא מציע לחזור לראשית ההיסטוריה (של מקצוע ההיסטוריה) ולייצר עבודות היסטוריות בכפוף לנרטיב נבחר. במקום התבססות על עובדות או חוקים נומולוגיים הוא מציע לנו התבססות על נרטיבים. הוא אינו פוסל את הצורך בשימוש בעובדות ומסמכים מן העבר. הוא מכיר בעובדה שהעבר התקיים. והוא מכיר בצורך לסנן את השקר מן האמת. אולם כדי לכרוך את העבודה ההיסטורית הוא מציע לנו להשתמש בדגם סיפרוטי ולייצר נרטיב כורך לכל עבודה.

מהם שבעת העקרונות של כל פוסטמודרניסט לפי עדי אופירעריכה

שבעת עקרונות היסוד של כל הפוסטמודרניים לפי עדי אופיר הם:

1. אין נקודת מבט-על (אפיסטמולוגי- תורת ההכרה) – אין בנמצא נקודת מבט חיצונית שממנה ניתן להשקיף על מכלול הדברים. כל נסיון להבין את המכלול כרוך בקיטועו ועיוותו לפי הפרספקטיבה של עמדה מסוימת ואינו יכול לשקף את מושא ההכרה כפי שהינו אלא רק לייצר תחליף שלו במעשה ייצוג.

2. אין שיפוט תקף מראש (אתיקה- שיפוטיות) – אין בנמצא שום נקודת משען ארכימדית להצדקת שיפוטים של ידיעה, ערך או אמות מידה אסתטיות. אין בנמצא פרוצדורה קבועה מראש שתבטיח את הרציונליות של הטיעון או הבחירה בכל סיטואציה אפשרית. מכאן לא נובע ש"הכל הולך" ושאין צורך בפרוצדורות אלא נובע רק שבכל סצנת שיפוט קורים תמיד דברים נוספים מאחורי הקלעים שראוי לבדוק אותם.

3. אין עקרון אחד מאחד (אונטולוגיה- תורת היש) – אין סיכוי למצוא עיקרון מאחד יסודי של המציאות שיאפשר להבינה בתור התגלמות של סדר. אין בסיס לחיפוש אחר מבנה-על של נרטיב חובק כל שמכנס לתוכו היסטוריה שלמה. מול כל סיפור, כל נרטיב מתייצבים סיפורים חלופיים.

4. אין סינתזה אחת של הזמן (טמפורליות- תורת הזמן) – אין קו רציף אחד שמחבר את ההווה אל העבר. להווה יש יותר מעבר אפשרי אחד ויש יותר מעתיד אפשרי אחד ואין מסגרת נורמטיבית אחת מאחדת של התכוונות אל עתיד שראוי להגיע אליו או להימנע ממנו.

5. אין יוצר אחד (פואטיקה) – הפעילות התרבותית (הגותית או אומנותית) איננה תוצר של יחידים, אלא הפעילות הזו מתווכת על ידי שפה, סדרי שיח ודפוסי פעולה הנתונים במסגרת מערכות תרבותיות מוגדרות. במקום להתעניין בגיבור התרבות, מתעניין הפוסטמודרניסט באופן ייצורה של ההילה המקיפה אותו.

6. אין סובייקט (פסיכולוגיה)– אין מהות קבועה שמכתיבה את זהותו של היחיד. זהותו של היחיד נתונה לו תמיד בתיווך של מערכות התרבות השונות.

7. אין משמעות אחת (סמנטיקה) – בכל טענה על מה שהדברים הינם או על מה שהם צריכים להיות כלול ייצוג של מציאות. מעשה הייצוג מתקיים באופנים שונים במערכות תרבותיות שונות. כל מעשה ייצוג של דבר-מה הוא בעת ובעונה אחת גם ייצוג של הכוח לייצג וגם מימוש שלו. מעשה ייצוג אינו מבטא או משקף יחסי כוח, הוא תמיד כבר נוטל חלק פעיל ברשת יחסי כוח קיימת. הייצוג לעולם אינו תמים או שקוף ולכן אין לדבר על המיוצג מבלי להתייחס למנגנון הייצוג עצמו.

איך אפל רוצה לעשות סינטזה בין המפל ודריי כדי להגדיר את תפקיד ההיסטוריון כמבקר אידיאולוגיהעריכה

אפל מציע לנו כי תפקיד ההיסטוריון דומה לתפקיד הפסיכו טרפיסט. ההיסטוריון צריך לשלב את חוקי המדע שהוא יכול להשתמש בהם (כדרישת המפל), את הפרשנות (הרמנויטיקה) ואת הרציונל (האידיאולוגיה אותה הוא יכול לזהות) כדי לבצע טיפול פסיכולוגי מקיף בחברה. אפל נטפל לצורך בבחירה בשיטה זו או אחרת. הוא טוען כי בעובדה ש'חקירה הרמנויטית וחקירה מדעית מוציאות זו את זו, ולפיכך גם משלימות'. הרצון של מדענים להנציח את שיטתם גורמת להם לפקשש את האופציה המבריקה לחבר את השיטות ולהשתמש בטוב הקיים בכל אחת מהן. עוד הוא טוען כי 'איש מדעי הטבע אינו מסוגל לרצות להסביר לעצמו משהו' וכבר בניסיון להבין מה עליו להסביר הוא חייב שיתוף פעולה עם מדענים אחרים כמותו. הצורך בהסכמה זו דורש הבנה, מייצר יחסי סובייקט אובייקט, ויכולה להימתח אל מעבר למקומות הידועים אל תיאוריות רחוקות יותר, לתקשורת בינ-דורית. לפיכך הסינטזה האמיתי היא של דו שיח בין השיטות על מנת לייצר השלמה של פעולת ההיסטוריון ותוך כדי כך שעבודות ההיסטוריה יהיו מכוונות כדי לבצע טיפול חברתי הדומה לטיפול אותו מבצע הפסיכו-אנאליסט במטופל שלו.

מבחנים לדוגמאעריכה

מבחן 10337 -א2005עריכה

חלק א עליך לענות על שתי שאלות מהשלוש שלפניך; הקצה לכל היותר שני עמודים לתשובה. (30 נקודות לכל תשובה; 60 נקודות לחלק זה.) שאלה 1 א.כיצד וינץ' משתמש בויטגנשטיין כדי לבקר את אוואנס פריצ'ארד? פרט ונמק.

מארג - אוואנס פריצ'ארד מגדיר את עבודת האנתרופולוג כמארג. ניסיון להבין את כלל החברה אותה הוא חוקר. חקירה של חברה בסביבתה הטבעית, כמקשה אחת, על כל הבנתה וטקסיה.

לטענת וינץ, אין באפשרות החוקר להתאחד עם התרבות אותה הוא חוקר. בהקשר האנתרופולוגי ניתן לומר כי אין באפשרותו של החוקר להבין באמת את סביבתו של הנחקר. בהקשר ההיסטורי אין באפשרות החוקר להתחבר לכללים שהנחו חברה שחדלה להתקיים (בזמן, במקום או בשניהם).

חוסר בכללים משותפים - למעט מספר מועט של כללים כגון מוות או לידה אין כללים משותפים לכלל החברות. כך אין עקרונות אוניברסליים משותפים עליהם ניתן להשתית מחקר נרחב.

כללים שוליים (טפיליים) – לטענת וינץ' בכל חברה ניתן להבחין בין כללים מכוננים לבין כללים שוליים (טפיליים בשפתו). ואולם לא ניתן למרות שכללים מסויימים הינם שוליים בחברה אחת הם עקרוניים בחברה אחרת. מאגיה או כישוף הם עקרונות מכוננים בחברות מסויימות ולא ניתן לחוקר שאינו מאמין בכך להשטלת עליהם.

אין לבודד כללים – וינץ' טוען כי לא ניתן לקחת עקרונות מסויימים ולבודד אותם מן השאר שכן במכלול התרבות כל התנהגות תרבותית משפיעה על השאר. הטענה כי מאגיה אינה רציונלית מרסקת את אפשרות החוקר לייצר מחקר אוטנטי. וינץ' פונה לרלטיביזם תרבותי ומכאן שולל את אפשרות החוק המכסה.

הניסיון לייצר רציונליות שונה משל החוקר מביאה למסקנה כי החברה הנחקרת חיה במציאות שונה משל החוקר. משחקי לשון - וינץ' משתמש ברעיון משחקי הלשון של ויטגנשטיין כדי לטעון שלכל חברה ישנם משחקי הלשון שלה ומכאן הרציונל הפרטי שלה. אין דרך לחוקר בעל מבנה תפיסתי מסויים (X) המתבטא במשחקי לשון מסויימים (X') להבין את הרציונל של חברה אחרת או תקופה אחרת (Y – Y').

לסיכום וינץ' טוען כי משחקי הלשון השונים בין החברה המערבית לאחרות כמו גם הרציונל המלווה אותה וזה המלווה חברות בתקופות שונות מוכיח כי לא ניתן יהיה לחוקר לעטות על עצמו את הרציונל של החברה\זמן אותה הוא חוקר. ניתן להשתמש בזה ולנסות להבין את הרציונל הנחקר אך זוהי לא שיטה היסטורית לגיטימית.

ב. למי קרובה יותר עמדת דרידה, לוינץ' או לז'רווי? פרט ונמק .

עמדת דרידה – אין כלום מחוץ לטקסט. משתמש בתיאורית משחקי הלשון ביחד עם התיאוריה הקנטיאנית כדי לטעון שהתפיסה שלנו מתבטאת בלשון. מחוץ ללשון אין לנו תפיסה של העולם. תפיסת העולם היא מתבטאת רק בשפה. מציע לנו לבצע דקונסטרוקציה של הטקסטים ההיסטוריים והפילוסופיים כדי לגלות את מהותם אך גם כדי לחשוף את הפירוש האמיתי שלנו לדברים. פירוש שהוא תלוי הבנה, תפיסה ותרבות.

וינץ' –טען וינץ' שהרציונל הפרטי של חברה מסויימת מאופיין על ידי הלשון ומשחקי הלשון הפרטיים שלה. כלומר הבנה רלטיביסטית זמנית השייכת לחברה הספציפית. ז'רווי – לטענתו האנתרופולוג עוסק בתרגום. הסברים למעשים לא ברורים, כמו כישוף ואמונות שונות הינם בעלי נופך רציונלי. הם בעלי אופי רציונלי. שיקול הדעת הרציונלי מאחורי המעשים הרציונליים הם עדות לרציונל מוסתר. כך נוכל לטעון כי העובדה ששאול הלך לידעונית לפני מלחמה אינה רציונלית. חוקר מנוסה יוכל לטעון כי העובדה שדן חלוץ מכר מניות בזמן פתיחת המערכה בלבנון הינה הוכחה כי לכל מעשה יש רציונל בן תקופתו. מעשה חלוץ מעיד על מעשה שאול ומבהיר כי גם כאן וגם כאן ישנו רציונל מוסתר מאחורי המעשה הלא רציונלי.

עמדת דרידה ביחס לוינץ' – מן הדברים הללו עולה באופן ברור כי דרידה קרוב יותר לעמדת וינץ' מאשר לעמדת ז'רווי. דרידה אינו מחפש רציונל אוניבסאלי אלא מציע להשליך את הרציונל הפרטי (בן התקופה, המקום או החברה) על הטקסטץ במילים אחרות דרידה מציע לנו לתרגם מחדש כל עבודה טקסטואלית רלוונטית תוך הבנה כי הטקסט הוא האמת (הזמנית) שלנו והפירוש שניתן לו הוא האמת של החברה בה אנו חיים.

שאלה 2

א. מהו הסבר רציונאלי? פרט

הסבר – הסבר הינו תיאור הגורמים המניעים מהלכים מסויימים. ראשית יש לקחת בחשבון שההיסטוריה מתכוונת להסביר מהלכים אשר נעשו במתכוון.גם אם אלו מושפעים ע"י גורמים אקראיים החקירה האמיתי היא מה גרם לפועלים ההיסטוריים (אנשים) לעשות כך ולא אחרת.

הסבר רציונלי – הינו הסבר אשר נעשה מתודית ע"י חוקר שבחר להבין אאת הרציונל של הפועלים ההיסטוריים. לנתח מדוע בחרו במהלך כזה ולא אחר על סמך הבנת הנימוקים עליהם ביססו את החלטתם. למעשה מתיימר החוקר לוותר על נקודת המבט הייחודית לבני דורו ולעטות עליו נקודת תצפית המבוססת על הרציונל של בני התקופה הנחקרת. ניתן לראות בויכוח בין דריי לקולינגווד תשובה נאותה:

האמפטיה של קולינגווד –קולינגווד פיתח תיאוריה בה על החוקר לפתח אמפטיה לנחקר. מתוך הרעיון שהחוקר אינו חוקר מעשים בלבד אלא את הפן הפנימי של אלו שביצעו את המעשים עליו לחדור למחשבתו של הנחקר ולנסות לפתח אמפטיה למניעיו. הפן החיצוני יעלה לנו מתוך התעודות והעדויות בעוד שאת הפן הפנימי עלינו לפתח על סמך עדויות ואמפתיה לנחקר.

הרציונל של דריי – הביקורת של דריי טמונה תטענה שלא ניתן לפתח אמפטיה כזו. הוא אף טוען שלא רק שקולינגווד לא נתן דרך לפתח אמפתיה כזו אלא שהוא לא ייצר מתודה היכולה להחליף את החוק המכסה של המפל. דריי מציע שנבסס את טיעונינו ואת המחקר ההיסטורי על ידי חשיפת הרציונל של הפועלים ההיסטוריים דרך הבנת הנימוקים והסיבות למעשים אלו.

ב. תן דוגמה מהידע ההיסטורי שלך להסבר רציונאלי.

דוגמא טובה הינה הרציונל שהנחה את סדאם חוסיין לפתוח במלחמה על כווית תוך הבנה כי בכך הוא לוקח על עצמו להיכנס לסכסוך עם המעצמה האמריקאית (היחידה אז). ניתוח שכזה יסביר שסדאם חוסיין הבין כי באופן קטיגורי בעולם מתקיימות דרך קבע שתי מעצמות או שני גושים הפועלים אחד כנגד השני. ההבנה כי רוסיה איבדה את מקומה כמובילת הגוש הנגדי לגוש המובל על ידי האמריקאים הביאה אותו להבנה כי נוצר ואקום םוליטי בין מדינתי.

נימוק זה הביא את סדאם למחשבה שהוא יכול להוביל את העולם הערבי להפוך לגוש חדש וכל מה שיש עליו לעשות הוא לקרוא תיגר על ארצות הברית תוך כדי קריאה לאחיו הערבים להצטרף אליו למאבק. יש היסטוריונים שיגידו שזוהי מחשבה נבובה הנובעת מהדמיון המזרחי של סדאם חוסיין וכו'. זהו מן הסתם שיח האדון המערבי. טענה זו אינה פוסלת את הבנת מעשיו של סדאם חוסיין כרציונל (נימוק) שהוביל אותו למעשה אותו הוא עשה.

ג. מהו היסוד המשותף להסבר רציונאלי ולהסבר נומולוגי שאליו היידן וייט מתנגד? פרט ונמק. היסוד המשותף להסבר רציונלי והסבר נומולוגי טמון בעובדה ששניהם מנסים לתפוס איזו שהיא חוקיות בסיסית. למעשה זוהי ביקורתו המרכזית של המפל על ההסבר הרציונלי. אם יש רציונל אחד אוניברסאלי שאותו אנו יכולים לתפוס ועל פיו לעבוד הנימוק הוא חוק, קרי הסבר נומולוגי. כיוון שאנחנו לא מצפים מאנשים לפעול באופו לוגי (כדי להתמודד עם החיים בעולם משוגע שכזה) כך אם אנחנו אומרים שיש רציונל בסיסי שאנחנו רק צריכים להבין כדי להבין את מעשי הפועל אנחנו למעשה אומרים שהוא פועל באופן נומולוגי, חוקי. מכאן שהסבר רציונלי למעשה כלול בהסבר הנומולוגי. היידן וייט מתנגד למעשה להפיכת ההיסטוריה למדע מדוייק. מדע המורכב מחוקים. הוא מזהה את 'התקיעות' של ההיסטוריה בעת החדשה וטוען כי היא נובעת מהעובדה שההסיטוריה וההיסטוריוגראפיה עזבה את הנרטיב הסיפורי שכלול בהיסטוריה והלכה לכיוונים לא נכונים.

ההיסטוריון, לטענתו, בורר מן העובדות הידועות לו על פי הנרטיב אותו הוא משרת. למעשה מציע לנו היידן וייט לקבוע נרטיב שיאפשר ברירת עובדות ולעבוד על פיו.

בנוסף כל היסטוריון משתמש ברטוריקה שמשרתת את האסכולה והאינטרסים שלו וכך לנסות להבין את הרציונל של הפועל הנחקר מוביל בדיוק לתקיעות שהוא מזהה בהיסטוריה.

בנוסף, טוען וייט, חוקים, כמו נימוקים למעשים, טובים על מספר מצומצם של מעשים ואינם ברי הכללה לפעולות היסטוריות רבות במשכי זמן ארוכים.

מנגד מציע לנו וייט לייצר סיפור היסטורי אשר יתיימר לתאר את הסיפור ולא את המציאות כפי שקרתה באמת.

שאלה 3

במה רלבנטי מושג ביקורת האידיאולוגיה (אפל) לשיטת המחקר ההיסטורית? פרט ונמק.


חלק ב

ענה על שאלה אחת משתי השאלות שלפניך; כתוב לכל היותר שני עמודים לתשובה. (40 נקודות לחלק זה.)


שאלה 4

קרא את הקטע הבא הלקוח מהמאמר של מישל פוקו "דיסקורס על השפה" והשב על השאלות שאחריו:

"בכל תחום של ידע יש הבחנה בין האמיתי לשקרי ובין השפוי לבלתי שפוי. יש אנשים שקובעים אילו הם טקסטים נכונים ואילו הם אינם נכונים. מאחורי אנשים אלה עומדים בדרך כלל מוסדות כמו מוסדות מחקר, מוסדות ממשל וכדומה. האנשים והמוסדות הללו הם הסיבה לכך שהכוח העומד מאחורי הטענה לאמת, מוסתר. במקום זאת הם מבליטים את הידע הניטרלי והאובייקטיבי שעומד מאחורי הטענה לאמת. במאות ה18 וה19 התפתח סוג חדש של מוסדות וטקסטים של ידע. זהו המדע האמפירי. סוג זה התפתח תחילה במדעי הטבע ואחר כך עבר למדעי האדם והחברה. זהו הדבר שגרם לכך שמדעי החברה והאדם החלו להשתמש בחוקים, בראייה כוללת על תהליכים ומערכות. אולם שלא כמו במדעי הטבע, במדעי החברה והאדם נשארו הסברים גם במונחי תכליות ומטרות, נרטיבים וסיפורים."

א. צטט שני משפטים המכילים ביטויים סיבתיים מהקטע. ב. הדגש ביטויים אלה בקו. ג. אילו נקודות ביקורת נגד הריאליזם ההיסטורי (דאמט) נמצאות בקטע? פרט ונמק. ד. מהן נקודות הדמיון בין ליטאר וייט לפוקו בקטע זה? פרט ונמק.


שאלה 5 קרא את הקטע שלפניך הלקוח מספרו של גויטיין"התימנים" והשב על תת-השאלות שאחריו:

"מדוע הייתה יהדות תימן המתווכת בין יהדות העולם לבין היבשת ההודית? יש לכך שלוש סיבות: ראשית, הנסיבות הגיאו-פוליטיות העולמיות של מאות השנים האחרונות. שנית, המוטיבציה של יהודי תימן להשתתף בסחר זה. שלישית, שינויים פנימיים שחלו בקהילה היהודית עצמה.

כל עוד עיראק ושלוחותיה באיראן ובצפון סוריה חלשו על הסחר האירופי עם הודו, עד המאה ה12, לתימן היה מקום זניח במפת הסחר העולמית. אולם לאחר מכן התעורר האגף המערבי של האסלאם ממצריים ועד ספרד. כמו כן אירופה החלה להתפתח ולהקדים את האימפריות האיסלאמית, הסינית וההודית. לכן החלו להתפתח דרכים חליפיות להודו ואחת מהן עברה דרך תימן.

הסיבה השנייה והשלישית כרוכות זו בזו. השינויים הפנימיים בהרכב יהודי תימן נבעו גם מהגירה של יהודים מאזור עיראק לאזור תימן כדי להשתתף בסחר זה וגם מהצטרפותם של יהודים תימנים מקומיים כדי להשתתף בסחר. מניעים חדשים אלה ומצב חדש זה יצרו שינויים עמוקים דתיים ותרבותיים בקרב יהודי תימן, שהפכו אותם למוקד סחר עולמי חשוב. מקומם זה של היהודים בסחר גם נתן להם שליטה כלכלית על משאבי הון ששליטים מקומיים בתימן היו זקוקים לה במלחמותיהם, בבניית ארמונותיהם ובגביית מס מאיכרים לא יהודים שהיו נתיניהם. חלק אחר של ההון היהודי הלך לפיתוח כלי יצור חקלאיים שנמכרו בהצלחה רבה לאיכרים."

א. נסח על סמך האמור בקטע חוק דדוקטיבי ב. בנה הסבר נומולוגי-דדוקטיבי על סמך האמור בקטע. ג. אלו יסודות מהמטריאליזם ההיסטורי של מארקס מצויים בקטע (מבנה בסיס ובניין על, יחסי יצור ואמצעי יצור וכו')? ד. האם יש בקטע עמדות אירופוצנטריות? פרט ונמק.

10337 -א2007עריכה

חלק א עליך לענות על שתי שאלות מהשלוש שלפניך; הקצה לכל היותר שני עמודים לתשובה. (30 נקודות לכל תשובה; 60 נקודות לחלק זה.) שאלה 1 א.כיצד וינץ' משתמש בויטגנשטיין כדי לבקר את ז'רווי? פרט ונמק. ב. למי קרובה יותר עמדת סעיד, לוינץ' או לז'רווי? פרט ונמק . שאלה 2 א. מהו חוק אינדוקטיבי? פרט ותן דוגמה מהידע ההיסטורי שלך. ב. מהו הסבר נומולוגי דדוקטיבי? פרט ותן דוגמה מהידע ההיסטורי שלך. ג. לאיזה מרכיב מ4 מרכיבי המטא-היסטוריה, המפל הוא הכי רלוונטי? פרט ונמק. שאלה 3 א. הסבר את אחד מתשעת עקרונות היסוד של הפוסטמודרניזם לפי עדי אופיר. פרט והדגם המידע ההיסטורי שלך. מהן נקודות הדמיון והשוני בין הפוסטמודרניזם לפי אופיר ולניאו-מודרניזם של אפל? פרט ונמק. חלק ב ענה על שאלה אחת משתי השאלות שלפניך; כתוב לכל היותר שני עמודים לתשובה. (40 נקודות לחלק זה.)


שאלה 4

קרא את הקטע שלהלן, הלקוח מתוך מאמר בעיתון "טיים" על טופלר והשב על השאלות שאחריו:

טופלר מסיק שבדרך כלל עמים עם כלכלה תעשייתית מנצחים במלחמה עמים עם כלכלה חקלאית...אולם טופלר טועה בכך שאינו מביא בחשבון גורמים נוספים. הגורם התרבותי: יתכן שסוד כוחו של צבא סדיר נובע דווקא מרמת הלכידות התרבותית של הלוחמים. הגורם החינוכי: רמת ההשכלה של הלוחמים המאפשרת להם בטכנולוגיות לחימה חדישות כמו מטוסי קרב וראדארים. הגורם האינדיבידואלי: רוח לחימה גבוהה הגורמת לגילויי אומץ והקרבה...

...יותר מכך, הניתוח של טופלר נכון לגבי ההיסטוריה של אירופה. אולם האם הניתוח שלו חל על סין למשל? האם בסין לא היה צבא סדיר? הבירוקרטיה הסינית יצרה תשתית מספקת לצבא מסודר גם ללא צורך בכלכלה תעשייתית. בניתוח של טופלר מובלעות קטגוריות אירופוצנטריות המתיימרות להיות קטגוריות אוניברסליות".

כדי להבין את משמעות המלחמה בתרבויות המזרח הרחוק יש לנבור בארכיונים תוך כיבוד מושגי היסוד של השפה והתרבות שבה כתובים המסמכים שבארכיונים. מלחמה, כלכלה, דרכי אירגון ושיטות חינוך הם מרכיבים הארוגים זה בזה למכלול אחד.


א. העתק מהקטע שני משפטים המכילים ביטויים סיבתיים. ב. סמן ביטויים אלה בקו. ג. מה נובע מעמדת ז'ארווי לגבי הקטגוריות האירופוצנטריות המוצגות בקטע? נמק. ד. מה לדעתך היה סעיד אומר על עמדת טופלר? פרט ונמק.

שאלה 5 קרא את הקטע שלפניך הלקוח מספרו של גויטיין"התימנים" והשב על תת-השאלות שאחריו:

"מדוע הייתה יהדות תימן המתווכת בין יהדות העולם לבין היבשת ההודית? יש לכך שלוש סיבות: ראשית, הנסיבות הגיאו-פוליטיות העולמיות של מאות השנים האחרונות. שנית, המוטיבציה של יהודי תימן להשתתף בסחר זה. שלישית, שינויים פנימיים שחלו בקהילה היהודית עצמה.

כל עוד עיראק ושלוחותיה באיראן ובצפון סוריה חלשו על הסחר האירופי עם הודו, עד המאה ה12, לתימן היה מקום זניח במפת הסחר העולמית. אולם לאחר מכן התעורר האגף המערבי של האסלאם ממצריים ועד ספרד. כמו כן אירופה החלה להתפתח ולהקדים את האימפריות האיסלאמית, הסינית וההודית. לכן החלו להתפתח דרכים חליפיות להודו ואחת מהן עברה דרך תימן.

הסיבה השנייה והשלישית כרוכות זו בזו. השינויים הפנימיים בהרכב יהודי תימן נבעו גם מהגירה של יהודים מאזור עיראק לאזור תימן כדי להשתתף בסחר זה וגם מהצטרפותם של יהודים תימנים מקומיים כדי להשתתף בסחר. מניעים חדשים אלה ומצב חדש זה יצרו שינויים עמוקים דתיים ותרבותיים בקרב יהודי תימן, שהפכו אותם למוקד סחר עולמי חשוב. מקומם זה של היהודים בסחר גם נתן להם שליטה כלכלית על משאבי הון ששליטים מקומיים בתימן היו זקוקים לה במלחמותיהם, בבניית ארמונותיהם ובגביית מס מאיכרים לא יהודים שהיו נתיניהם. חלק אחר של ההון היהודי הלך לפיתוח כלי יצור חקלאיים שנמכרו בהצלחה רבה לאיכרים."

א. בנה הסבר רציונאלי להתנהגות ה"יהודים מאזור עיראק" בפסקה השלישית בקטע. ב. אלו יסודות מהמטריאליזם ההיסטורי של מארקס מצויים בקטע (מבנה בסיס ובניין על, יחסי יצור ואמצעי יצור וכו')? ג. מה לדעתך היה אומר וינץ' על הפסקה האמצעית בקטע? פרט ונמק.

מטלות מנחהעריכה

ממן 11עריכה

מושג – "היסטוריה"עריכה

מתוך ביקורת בעיתון ניוזוויק על ספרו של וריליו על אודות מלחמת המפרץ ומלחמת קוסובו:

"וריליו טוען שמלחמת המפרץ ומלחמת קוסובו בעשור האחרון של המאה העשרים מציינות את תחילתו של עידן חדש ושל סוג חדש של מלחמות. עד מלחמת המפרץ היו שני סוגי מלחמה: מלחמה מסורתית שהיתה ידועה במשך אלפי שנים ומלחמה מודרנית שהיתה ידועה במאתיים השנים באחרונות והחלה בתקופת נפוליאון.

בין מעצבי התפיסה של המלחמה המודרנית היו פון קלואזביץ ונפוליאון. לפני נפוליאון וקלאוזביץ מלחמה היתה אירוע שנגע לחלק קטן של העם. זאת בשל שתי סיבות: היעדר אמצעי תקשורות המוניים כמו עיתון או רדיו וגם בגלל שלפני המלחמה המודרנית לא היה צבא סדיר אלא צבא אספסוף שנאסף אד-הוק על ידי מצביא או מלך שחי על שוד ביזה ואונס.

לדעת ורליו מלחמת המפרץ ומלחמת קוסובו הם סוג שלישי של מלחמה: לא מסורתית ולא מודרנית, אלא מלחמה וירטואלית שהתקשורת משחקת בה תפקיד מרכזי. אך ורליו טועה בכמה נקודות: ראשית חסרה לו פרספקטיבה היסטורית כדי לבדוק אם אכן מדובר בסוג מלחמה שלישי וחדש. שנית, מסמכי המלחמה עדיין בידי הצנזורה של המדינות הנוגעות בדבר. רק לכשיפתחו הארכיונים, ההיסטוריונים יוכלו לעשות מלאכתם נאמנה."

מבין שלוש הפסקאות, איזו פסקה נוטה לצד ההיסטוריה ואיזו פסקה נוטה יותר לצד הפילוסופיה האנליטית של ההיסטוריה?

תחילה אגדיר את המונחים 'היסטוריה' ו-'פילוסופיה אנליטית של ההיסטוריה', לאחר מכן אנתח את הכתוב בשלושת הפסקאות ולבסוף אנמק ואסביר איזו פסקה נוטה לצד ההיסטוריה ואיזו פסקה נוטה יותר לצד הפילוסופיה האנליטית של ההיסטוריה. המונח 'היסטוריה' כולל בתוכו את סך האירועים שאירעו בעבר לבני האדם. המונח היסטוריה ביוונית פירושו חקירה, וזהו בעצם הניסיון האנושי לחקור ולהכיר את העבר ולחשוף את משמעותו. ההיסטוריה היא העבר האנושי כולו וכוללת גם אירועים שלא הותירו את רישומם ונשתכחו וגם אירועים מעצבים ומכוננים. הניסיון להכיר את העבר מאפשר לאדם לעצב את תודעתו ההיסטורית. תודעה היסטורית זו מהותית לתחושת ההשתייכות של הפרט אל הציבור. המונח 'פילוסופיה אנליטית של ההיסטוריה' מתאר התפלספות על עבודת ההיסטוריון עצמה. הכוונה היא להתבוננות במהלך האירועים שהתרחשו בעבר, תוך כדי ניסיון למצוא את חוקי היסוד החלים על ההתפתחות ההיסטורית ומכוונים אותה.(הערה: משפט זה נכון לגבי הפילוסופיה הספקולטיבית של ההיסטוריה, לא האנליטית.) הפילוסוף האנליטי של ההיסטוריה מנסה לענות על השאלה מה עושה ההיסטוריון כאשר הוא עוסק בהיסטוריה. פעולת ההתפלספות נסובה על פעילות ההיסטוריונים ובעיקר דרכי החשיבה האופייניות להם. הפסקה הראשונה מכילה תיאור של דברי ולריו הטוען לקיומן של שתי סוגי מלחמות עד העשור האחרון של המאה העשרים – מלחמה מסורתית ומלחמה מודרנית. בפסקה השנייה מובא הסבר לכל סוג של מלחמה והמאפיינים שלה. בפסקה השלישית מתוארת טענתו של ולריו, שמלחמת קוסובו ומלחמת המפרץ הן מלחמות מסוג שונה. כמו כן מובאת הביקורת של כותב המאמר המסביר שולריו טועה בגלל חוסר בפרספקטיבה היסטורית וחוסר בנתונים הנובעים ממגבלות הצנזורה. מכאן ברור שהפסקה הראשונה ובעיקר השנייה נוטה לצד ההיסטוריה שכן יש בה תיאור של שני סוגי מלחמות ומוסבר ההבדל ביניהן. הפסקה השלישית לעומת זאת מתעמתת עם עמדת ההיסטוריון ולריו ומסבירה את טעותו לאור המתודה שהוא בחר בה. בפסקה השלישית מוסבר מה ההיסטוריון עשה, כלומר זוהי התפלספות על אודות פעילות ההיסטוריון ולכן פילוסופיה אנליטית של ההיסטוריה.

מושגים כורכיםעריכה

א. הסבר את שלושת סוגי המושגים הכורכים לפי וולש

'כריכה' היא שלב בעבודת ההיסטוריון בה הוא נוטל אירועים רבים ומגוונים, שלכאורה אין ביניהם קשר, ומלכדם לאירוע רחב היקף אחד ומעניק לו אפיון מהותי או תיאור פנורמי. כריכה באמצעות מושגים כורכים היא פעילות פרשנית שמאפשרת להיסטוריון לעקוב אחרי תהליכים ארוכי טווח ולהבחין בדפוסי שינוי. וולש מדבר על שלושה סוגים של כריכה:

א. ראיית מעשה מסוים כשלב בביצוע מדיניות – המעשה הבודד יוסבר לאור תוכנית גדולה יותר ומוכנה מראש. הגדרת המושג הכורך משמעותה זיהוי המדיניות, שהמעשים היו שלבים במימושה. כריכה מסוג כזה תהיה בעלת אופי תכליתי בדרך כלל שכן היא מסבירה החלטות ומעשים.

ב. רעיון רווח – לעיתים לא ניתן להצביע תוכנית כלשהי, כמתואר בסעיף הקודם, אלא על רעיון שבני החברה מודעים לו ומתנהגים על פיו. השיתוף ברעיון הוא המאפשר את כריכת המעשים השונים לכלל אירוע כולל אחד.

ג. מושגים כורכים תיאורטיים – במושגים כורכים מהסוג הזה, לוקח ההיסטוריון מונח תיאורטי רווח המשמש במדעי הטבע, החברה או הכלכלה ומשתמש בו לצורך המחשת רעיון היסטורי כלשהו. התיאוריה שממנה לקוח המושג מקנה לו את תוכנו הספציפי. שימוש במושגים כורכים תיאורטיים מנוגד לעמדה הגורסת שההיסטוריה היא הניסיון להבין הבנה לשמה את העבר ההיסטורי באמצעות העבר ההיסטורי.


ב. הבא דוגמא משלך לכל אחד מהסוגים

א. ניתן לראות בתופעת העובדים הזרים חלק מתהליך הגלובליזציה אותה עוברת ישראל בשנים האחרונות. התהליך הוא כאמור תהליך גלובליזציה הכולל התרחבות של הקשרים הפוליטיים, תרבותיים וכלכליים בין מדינות, חברות ויחידים. כתוצאה מתהליך זה, יש מעבר ממסחר, ייצור וצריכה מקומיים לעולמיים. כתוצאה מהעובדה שהניוד בעולם נעשה קל יותר, יש מעבר מסיבי של פועלים מארצות עניות יחסית. ניתן אם כן לראות תופעה מקומית של עלייה במספר העובדים הזרים, חלק מתוכנית גדולה יותר של גלובליזציה שהיא המושג הכורך.

ב. מהפכת הדפוס – מהפכת הדפוס הינה מהפכה טכנולוגית שנגרמה על ידי המצאת הדפוס על ידי יוהן גוטנברג באמצע המאה ה-15. מהפכה זו היא דוגמא לכריכה בה אין תוכנית מסודרת של אדם אחד אולם בני האדם פועלים למען מטרה משותפת והיא רכישה וייצור דברי דפוס. ההשפעות העיקריות של הופעת הדפוס:

1. ירידה בכוחה של הכנסייה בגלל נגישות רבה יותר לספרי הקודש והפצת דעות נגדה ונגד השלטון.

2. פרסום הודעות וצווים של המלכים הפך לקל הרבה יותר.

3. הדפסת ספרים בשפות לאומיות כגון: צרפתית, אנגלית, גרמנית ועוד אשר גרמה להעשרת שפות אלו ואחרות ולרכישת ידע בתחומים רבים אצל מגוון אנשים.

4. הגדלת מספר הלומדים בתקופה ההיא, דבר שגרם להוזלת המחירים של הספרים כי היה להם יותר ביקוש.

5. יצירת שפה ספרותית אחידה, השפה בה מדפיסים את הספרים.

6. הופעת העיתונות.

מהפכת המצאת הדפוס גרמה לעלייה ברמת החיים. הידע והמשכל של האנשים שחיו באירופה באותה תקופה צמחו אף הם בצורה משמעותית, צמיחה שהובילה בצורה ישירה למהפכת המידע של ימינו, כאשר מידע מציף אותנו ללא הפסק באינטרנט ובמדיומים נוספים.

ג. ניתן לכנות את התפתחות המחשבה היהודית בימי הביניים מרס"ג ועד רמב"ם כאבולוציה של מחשבת היוונים הקדמונים. המושג הכורך הוא אבולוציה ומשמעות שימושו כאן היא התפתחות המחשבה היהודית מתוך המחשבה היוונית העתיקה תוך כדי שינויים והתאמות. ניתן להראות שהמחשבה היהודית בתקופה הנדונה, בין המאה התשיעית לספירה למאה השלוש-עשרה, הפכה להיות פילוסופית תוך נטילת אלמנטים מהמחשבה היוונית ובעיקר מאריסטו ואפלטון.

שלושת משכי הזמן של ברודלעריכה

א. הסבר את שלושת משכי הזמן של ברודל

מבוא

הביקורת הראשונה כלפי ההיסטוריציזם (שרנקה עמד בראשם) הגיעה מתוך פרספקטיבה חדשה אל מדע ההיסטוריה. מבחינה מדעית אל בחינה חברתית כלכלית תרבותית ואינטלקטואלית. אסכולת האנאל הצרפתית (1930) הייתה אחת מהזרמים שביקר את הגישה המסורתית, הם הרחיבו את תחומי העניין והמחקר של ההיסטוריה זאת מבלי לסתור את המתודולוגיה הבסיסית של המקצוע דאז ולהתבסס עדיין על ביקורת המקורות ההיסטוריים כמקור ובסיס להשערותיהם. גישתם כלפי ההיסטוריה הייתה כוללנית, הם לא התמקדו כבעבר במלחמות מדינות או מנהיגים אלא חפשו מבנים חברתיים, המתקיימים לאורך זמן. לכן הכחישו נמרצות את חשיבותם ההיסטורית של אירועים ספציפיים (כנגד הקליאומטריה). שאיפתה של האסכולה הייתה למצוא היסטוריה חובקת (טוטאלית) אשר תיתן תשובה היסטורית (במובן הרחב ביותר של המלה) ותקיף גם את מדעי החברה. במסגרת התפיסה הכוללנית 'הטיפה' האסכולה למעבר מלמדנות כרונולוגית, בה מצוינים בצורה נקודתית אירועים ספציפיים, לתפיסה כוללת יותר, של תיאור רחב בזמן ובתחומי ההיסטוריה. מ-"היסטוריה של אירועים" להיסטוריה רחבה בתוכן ואף בזמן. אסכולה זו מנוגדת לאסכולה ה'פוזיטיביסטית' הרואה את ההיסטוריה כפועלם של האישים והמאורעות הגדולים שעיצבו אותה. האסכולה הטוטאלית רואה בחברה מערכת כוללת וחוקרת את המבנים המתמשכים של החברה האנושית ע"י התבוננות מעמיקה בכל רובדי החיים בתקופה הנלמדת.


פרנן ברודל הוא היסטוריון צרפתי שחולל מהפכה במחקר המאה העשרים בשל שיטתו שריכזה דיסציפלינות חוץ-היסטוריות, כמו כלכלה, אנתרופולוגיה וגיאוגרפיה והתייחס אל ההיסטוריה כגלובלית. ברודל נחשב לאחד מגדולי ההיסטוריונים המודרניים, שהדגישו את תפקידו של קנה המידה הגדול וגורמים כלכליים-חברתיים, בעשייתה ובסיפורה של ההיסטוריה. הוא מנושאי הלפיד של אסכולת האנל. במרכז שיטתו של ברודל עומד הרעיון שלפיו במגזרי התרחשות שונים שולטים מקצבי זמן שונים. הוא מחלק את הזמן ההיסטורי ליחידות ומכנה אותן 'משך'. על פי ברודל ניתן להבחין במשכים משלושה אורכים:

1. משך קצר – במשך קצר מתאפיינים אירועים בהיסטוריה פוליטית, המתוארים באופן בלתי אמצעי על פי המקורות. המקורות יהיו בדרך כלל אמצעי התקשורות, כלומר אלו אירועים בהם מתוארים ההתרחשויות בלבד ללא ניתוח לעומק, ולכן על פי ברודל אירועים אלה מהווים ראיות לתהליכים בעלי משך הביניים והארוך.

2. משך ביניים – במשך הביניים מדובר על מחזורים או משכים שאורכם מעשר שנים ועד חמישים שנה. משכים אלה מאפיינים את המתרחש בהיסטוריה כלכלית.

3. משך ארוך, או משך תמידי – משך זה מאפיין את ההיסטוריה העוסקת בשינויים בתחומי הגיאוגרפיה, החברה והתרבות. מדובר בתהליכי שינוי ארוכים ביותר, האורכים מאות ואף אלפי שנים, כאשר לשינויים אלה יש השפעה על כל ההיבטים של חיי האדם. בכתיבה היסטורית זו, רואה ברודל את ייעודו כהיסטוריון שכן ההיסטוריה הדנה במשכם ארוכים חושפת את מהות ההתרחשות ההיסטורית. התבוננות במשך הארוך מקנה את האפשרות להבחין במבנה פנימי המגדיר את המציאות ההיסטורית המתפתחת לאיטה. המבנה הזה מארגן את החברה וקובע את היחסים בין אנשיה. היסטוריה בעלת משך ארוך אינה חוקרת את מעשיהם של יחידים בלבד אלא היא טוטאלית ועוסקת בכל ההיבטים של חיי האדם.


ב. הבא דוגמא משלך לכל אחד מהמשכים

1. משך קצר – כאמור, אירועים בעלי משך קצר אלו האירועים המתוארים בעיתונות. אלו תיאורים של אסונות, מלחמות ושליטים, ללא ניתוח עומק.

2. משך ביניים – ניתוח של הפעילות הכלכלית ניחן במשך ביניים. העליות והנפילות של הבורסה ושוקי ההון מראים מחזוריות, וחקירת מחזוריות זו וניסיון לעמוד על הסיבות להן תאופיין במשך ביניים.

3. משך ארוך – ניתן לאפיין את המעבר מחברה אגררית לחברה תעשייתית, כלומר מחברה המתבססת על חקלאות לחברה המתבססת על תעשייה, כמשך ארוך. זהו תהליך ארוך שהשפיע על כל ההיבטים של חיי האדם. המחקר ההיסטורי בעל המשך הארוך יסיט את העניין מהיחיד ומחשבותיו אל הכוחות הלא-אישיים השולטים בחיי האנשים ומנחים אותם.


ממן 12עריכה

הסבר נומולוגי-אינדוקטיביעריכה

מתוך ביקורת בעיתון ניוזוויק על ספרו של וריליו על אודות מלחמת המפרץ ומלחמת קוסובו:

בין מעצבי התפיסה של המלחמה המודרנית היו פון קלואזביץ ונפוליאון. לפני נפוליאון וקלאוזביץ מלחמה היתה אירוע שנגע לחלק קטן של העם. זאת בשל שתי סיבות: היעדר אמצעי תקשורות המוניים כמו עיתון או רדיו וגם בגלל שלפני המלחמה המודרנית לא היה צבא סדיר אלא צבא אספסוף שנאסף אד-הוק על ידי מצביא או מלך שחי על שוד ביזה ואונס. היעדרו של הצבא הסדיר נבע מאי יכולתה של הכלכלה החקלאית לייצר מספיק מזון וציוד למלחמה בהיקפים גדולים. נפוליאון הבין שבשל היתרון המספרי של אויביו עליו לנצל את היתרון האיכותי שמעניקה לו תפיסת המלחמה המודרנית.

שאלה 2 סעיף א + ב - משפטים המכילים ביטויים סיבתיים יהיו כאלה שינסו להראות שאירוע מסוים X גורר אחריו אירוע Y. הביטויים יהי לרוב כמו: "לכן", "בגלל" , מפני ש... וכיו"ב. הנה הקטעים המצוטטים והדגשת הקו : 1. "זאת בשל שתי סיבות: היעדר אמצעי תקשורת המוניים כמו עיתון או רדיו וגם בגלל שלפני המלחמה המודרנית לא היה צבא סדיר אלא צבא אספסוף שנאסף אד-הוק על ידי מצביא או מלך שחי על שוד ביזה ואונס". (כמובן, ש וגם קשור לסיבה הכתובה לפניה ומצטרפת לביטוי בגלל). 2. "היעדרו של הצבא הסדיר נבע מאי יכולתה של הכלכלה החקלאית לייצר מספיק מזון וציוד למלחמה בהיקפים גדולים". סעיף ג. בטקסט מצויים שתי סיבות מדוע המלחמה לפני תקופת נפוליאון נגעה רק לחלק קטן של העם והם: היעדר תקשורת המונים והיעדר צבא סדיר. לאחר מכן מצוינת סיבה אחת להיעדר צבא סדיר (סעיף קודם ציטוט 2). לפני שאנסח הסבר נומולוגי - אינדוקטיבי אתאר בקצרה מהו הסבר מן הסוג הזה. הסבר נומולוגי - אינדוקטיבי : דומה במבנהו להסבר דדוקטיבי-נומולוגי בהבדל אחד משמעותי שהחוק הכללי הוא בעל אופי הסתברותי. כלומר, קיימת רק הסתברות מסוימת שתופעה תתרחש בהתאם לתנאים מסוימים. החוק מעניק לאירוע המוסבר את ההסתברות המצוינת באותו חוק. המסקנה לא תהייה דומה להסבר דדוקטיבי-נומולוגי , שהמסקנה נובעת לוגית מן ההקדמות. דוגמא להסבר נומולוגי-אינדוקטיבי להיעדר של צבא סדיר עד לתקופת נפוליאון: (חוק כללי בעל אופי סטטיסטי)- קיימת הסתברות גבוהה שבמדינה בעלת כלכלה חקלאית בלבד (שאינה מסוגלת לייצר מספיק מזון וציוד למלחמה בהיקפים גדולים) לא יהיה צבא סדיר . (בהנחה) - כיוון שעד לתקופת נפוליאון התקיימה כלכלה חקלאית. לכן (קיימת הסתברות גבוהה) - לא היה צבא סדיר עד לתקופת נפוליאון.


שאלה 4עריכה

סעיף א + ב 1. "לפי וריליו כלכלה תעשייתית גרמה להיווצרות האפשרות להקמת צבא סדיר שיוכל להתבסס על אספקה סדירה מבתי החרושת ועל קווי אספקה סדירים המבוססים על תחבורה ציבורית" 2. "אולי יתרונה של בריטניה התעשייתית על פני הודו נובע מהמשטר הדמוקרטי שבה, שהעלה את המוטיבציה של הלוחם הבריטי מן השורה? ואולי מסורת המלחמה הבריטית ומורל החיילים? ואולי מדובר ביתרונות סעיף ג' מיון יתרונותיה של בריטניה התעשייתית ליתרונות מתחום: כוחות הייצור, יחסיי הייצור ובניין העל:

בניין על

משטר דמוקרטי (שייך במידת מה גם ליחסי ייצור עקב אופיו)

מוטיבציה של חיילים

מסורת ומורל חיילים


יחסיי יצור

כלכלה תעשייתית

כוחות ייצור

בתי חרושת ותחבורת רכבות

יתרונות טכנולוגיים

צבא סדיר - (במידה מסוימת קשור גם למבנה חברתי שמאפשר את קיומם של יחסי כוח אלו ולכן ניתן לייחסו גם ליחסיי ייצור)

השכלת החיילים (קשור גם לבניין-על אם נתייחס להשכלה כעיסוק בפני עצמו)

הסבר קצר על המבנה החברה האנושית על פי מרקס: כוחות ייצור, הבסיס הממשי(יחסיי ייצור) , בניין על. כוחות הייצור כוללים: את אמצעי הייצור - כמו חומרי גלם, המכונות, בתי החרושת, ואת כוח העבודה והכוונה אינה רק למיומנויות פיזיולוגיות אלא גם למיומנות הקשורה בידע, יכולת יצירה וכיו"ב. יחסיי היצור כוללים את יחסיי הקניין שקובעים מה יהיה דפוס יחסי העבודה הנהוגים בחברה. הכוונה אינה ליחסים אישיים אלא יחסי ייצור החוצים את החברה לשתי קבוצות עיקריות הנקראות מעמדות. ומעמדו של האדם נקבע על פי יחסיי הקניין ויחסי העבודה. למשל המעביד (המנצל) והעובד (המנוצל). בניין העל – מורכב משני יסודות – מערכת המשפטית והמדינית וכלל היצירה הרוחנית והאמנותית או כפי שמרקס מכנה את היצירה הרוחנית – אידיאולוגיה. אופיו של הבסיס קובע את בניין העל. בניין העל משקף או מותאם לבסיס הממשי ודינמיות התפתחות ההיסטוריה תלויה בסוג היחסים בין כוחות הייצור לבין יחסיי היצור לאורך זמן.


סעיף ד תורות מטא היסטוריות מנסות לפרש את ההיסטוריה ולנסות לענות על השאלה - מה משמעות ההיסטוריה. המטא היסטוריה יוצאת מהנחה שקיימת חוקיות ושעל פיה ההיסטוריה מתנהלת ולכן תורות אלה מנסות למצוא את החוקיות או את הדפוס הכללי שמניע את התהליכים ההיסטוריים. תורה מטא היסטורית אינה מנסה לפרש אירוע בודד אלא את ההיסטוריה כולה. ניתן להתייחס אל חוקים אלה כבעלי אופי דטרמיניסטי שאירועים שמתרחשים בהכרח מובילים לתוצאה מסוימת מעצם היותם "כבולים" בתוך דפוס או חוק כללי. נהוג לחלק את המטא היסטוריה לארבעה מרכיבים: חוקיות, מבט כולל (תורות קוויות, תורות מחזוריות ותורות לולייניות), יסוד מטאפיסי ותכליתיות.

א. חוקיות:

בקטע שלפנינו איני מוצא חוקיות ברורה. ואם נתייחס לסיבתיות הנאמרת לפי וריליו " שכלכלה תעשייתית גרמה להיווצרות האפשרות להקמת צבא סדיר...." אנו רואים שהסיבתיות אינה מנוסחת כחוק כללי בעל אופי דטרמיניסטי ויותר מזה הוא אינו תנאי מספיק, אלא מוצג כתנאי הכרחי ובעל סבירות מסוימת (להיווצרות אפשרות) כלומר, אינו מנוסח כחוק חד משמעי הנובע מראייה דטרמיניסטית. וכל שאר הקטע מתואר כאפשרות לתנאים הכרחיים ולא כתנאים מספיקים. כך שאני שולל את קיומו של מרכיב החוקיות המטא היסטורית בקטע זה.

ב. יסודות מטפיסיים:

מחבר הקטע שלפנינו אינו מצהיר באופן ברור על השקפתו המטאפיזית, אם כי ניתן למצוא בדבריו רמז לכך שהוא מערער או מעלה ספק על התפיסה המטריאליסטית הטהורה – "האומנם היתרונות של מדינות מתועשות הם רק כלכליים?" לכאורה נוצר רושם שהוא נוטה לרוח האדם כמניע ולא לכוחות מטריאליסטיים (משטר דמוקרטי, מורל חיילים, מוטיבציה, השכלה).

ג. מבט כולל על ההיסטוריה:

איני מוצא מבט כולל על ההיסטוריה אלא רק נקודת מבט מסוימת על העבר וטיעון מסוים לגבי הכלכלה התעשייתית וללא שום התייחסות לתנועה קווית, מחזורית או לוליינית שהן חלק ממבט כולל זה.

ד. תכליתיות:

המטא היסטוריה הקווית או הלוליינית שקובעות נקודת סיום להיסטוריה נוהגות לתאר נקודת סיום זו בתור תכלית ההיסטוריה. ועל פיה ההיסטוריה צועדת. וההיסטוריה בהכרח צועדת לקראת תכליתה. השלב הסופי הינו תכליתה ומטרתה והוא סוג של התגשמות המטרות המוסריות והרגשיות של בני האדם. בקטע שלפנינו איני מוצא תכליתיות ברורה. המחבר אינו מצהיר על מטרה או תכלית כלשהי שיש להיסטוריה. הדבר היחידי שאולי ניתן לפרש מדברי המחבר (על דרך שאלות) שהוא רואה במשטר דמוקרטי, במוטיבציה של חיילים, במסורת המלחמה (הבריטית), ביתרונות טכנולוגיים ובהשכלה (של חיילים) יתרונות הקיימים במדינות מתועשות ואולי מערביות (או באופן יחידי לגבי בריטניה בלבד). וייתכן שהוא מתכוון שיש לשאוף אליהם וגם אם כן ,אין כאן הכללה לגבי ההיסטוריה כולה.


ממן 13עריכה

1. א. תרומתם של דרידה ושל ליוטר לפוסט מודרניזםעריכה

(לטובת הפוסט מודרניסט הקורא טקסט זה: בביטוי "בהקשר ההיסטורי" המילה היסטורי מייצגת את ההיסטוריה כדיסציפלינה )

דרידה : אמירתו של דרידה "אין כלום מחוץ לטקסט" מייצגת אולי יותר מכל את תרומתו לפוסטמודרניזם. נציין כי לאמירה זו שתי פרשניות אפשריות - אחת קיצונית: חוץ מהלשון לא קיים כלום ובהקשר ההיסטורי : לא היה כלום פירוש מתון יותר: העולם והממשות לעולם מתווכים לנו על ידי הלשון. בהקשר ההיסטורי; העבר אינו נתון לנו אלא בתיווך הלשון. ואין לשון בני העבר ואין לשון ההיסטוריונים משקפת או מייצגת את ממשות העבר כפי שהיה באמת. במילים אחרות, ידיעת העבר היא תמיד דרך ראי המילים ומגבלות הלשון. מגבלות הלשון טומנות בחובן לא רק את הקוצר הלשוני אלא גם את השימוש הנעשה בלשון למטרות וצרכים שונים. כך למשל, השימוש שעושה האפיפיור בשפה בכינוס תיאולוגי פוליטי אינו השימוש שעושה בה הרוכל בשוק. (האמנם?!) דרידה נודע כאבי מתודת ה דקונסטרוקציה- זוהי טכניקה של קריאת טקסטים שבה מפרקים את המבנה של הטקסט והמלל. הדקונסטרוקציה היא כלי מתבקש בגישה המייחסת עוצמה, שלא לומר בלעדיות, בעיצוב המציאות לטקסט. מאחר שהפרשנות של הטקסט היא העיקר המחקר עובר מהעובדות עצמן אל הסימבוליות שלהן. המחקר חושף את הרבדים שמאחורי המילים. את הרמיזות הנסתרות. דברים לעולם אינם כפשוטם. תמימות הטקסט מבותקת. בהקשר ההיסטורי: עתה, עבודת ההיסטוריון כבר איננה גילוי עובדות ואירועי העבר אלא פרשנות של סמלים וסימנים.

ליוטר ליוטר מאפיין את הפוסט מודרניזם באמצעות התייחסות למושג הנרטיב:"בפישוט קיצוני, אפשר לכנות "פוסט מודרני" את חוסר האמון כלפי סיפורי-על מטא-נרטיביים)" נסביר: ליוטר מבחין בין שני מיני ידע או שיח עיקריים. השיח המדעי והשיח הסיפורי. לכל "שיח"/ידע משחקי לשון משלו. ה"הידע" המדעי הוא תיאורי בלבד, נקי מערכים והוא משתמש במשחק לשון אחד. לעומתו, ב"שיח" הסיפורי מתקיימים משחקי לשון רבים ליוטר טוען שלמרות ש"השיח המדעי" בז ל"שיח הסיפורי" הוא זקוק לשיח הסיפורי בכדי לשרוד. ל"ידע המדעי", המתקיים בזכות מימון חיצוני(כמו מימון ממשלתי) דרושה לגיטימציה. לטענת ליוטר במאות השנים האחרונות המדע ינק את הלגיטימציה שלו משני נרטיבים גדולים. נרטיב הנאורות – העוסק בהגדלת והרחבת ההשכלה והחינוך המובילים להגברת חירות וידע מדעי. ונרטיב הפילוסופיה הספקולטיבית- העוסק בהתפתחות רוח האדם. (בשל קוצר המקום לא נפרט למה) ליוטר ממשיך וטוען, שתוקפם של שני הנרטיבים הללו תם ולכן ההיסטוריה השואפת להיחשב כמדע, הלובשת אדרת של מושגים, שיטות ומונחים מדעיים, המתהדרת בנוצות של כללים מדעיים, נאחזת במקסם שווא שעדיף לה בלעדיו. במילים אחרות, על ההיסטוריה לוותר על האצטלא המדעית, על השיח המדעי שאבד עליו הכלח.

על פי ליוטר אי האמון שהפוסט מודרניזם נוקט כלפי הנרטיבים ההיסטוריים הגדולים הוא כללי וגורף, ולכן פסולים גם נרטיבים חדשים הבאים להחליף את הישנים. לדעת ליוטר על ההיסטוריון לעסוק רק בסיפורים הקטנים, המקומיים החלקיים ולוותר על היומרה של נרטיב העל הכובלת והכופה על הפרטים העובדתיים ועל האירועים, קטנים כגדולים, פרשנות שתתאם את תזת נרטיב העל. על ההיסטוריונים להכיר בכך שההיסטוריה אינה היסטוריה אחת כללית בעלת מארג אחיד אלא היא מורכבת מנקודות מבט מרובות, שונות וחלקיות. בדבריו אלה ליוטר מספק למיקרו היסטוריה מצע תיאורטי אם כן, תרומתו של ליוטר לפוסט מודרניזם השלילה הגורפת למטא נרטיב ובהקשר ההיסטורי תרומתו המיוחדת היא המצע התיאורטי למיקרו היסטוריה.

ב. כיצד וינץ' עושה שימוש ברעיונות של ויטגנשטיין כדי להציג ביקורת נגד המודרניזם.

הביקורת: המודרניזם מכיר בלגיטימיות בדבר השוני במושג המציאות של האדם הפרימיטיבי לעומת תפיסת המציאות של האדם המודרני אך הוא קובע קביעה ערכית כי המודרניות היא התפיסה הנכונה של המציאות . וינץ' סבור שהקביעה הערכית הזו אסורה. הוא גם טוען כי שאת המושגים המשמשים את העמים הפרימיטיביים ניתן לפרש רק בהקשר של אורחות החיים של אותם עמים. הרעיון המרכזי של ויטגנשטיין שוינץ' משתמש בו הוא הרעיון כי המציאות מקבלת את משמעותה מהשפה ולא ההפך. השפה היא זו המגדירה את המציאות או בלשונו של וינץ': "לא המציאות היא המעניקה משמעות ללשון. המציאותי והבלתי מציאותי ניכרים על פי משמעות הלשון. יתירה, מזו ההבחנה בין מה שהוא בגדר מציאות לבין מה שהוא אינו בגדר המציאות, והן מושג ההתאמה עם המציאות שניהם שייכים ללשוננו." משכך לא ניתן לקבוע שתפיסת מציאות אחת נכונה יותר מרעותה. נפרט: ב"מאמר לוגי פילוסופי" ויטגנשטיין טען כי: פסוק הוא אמיתי אם במציאות הרכב יסודות מקביל. אך מאוחר יותר ב"מחקרים פילוסופיים" ויטגנשטיין שינה את טעמו וטיעונו. הטיעון החדש היה שדווקא לא צריכה להיות צורה כללית לפסוקים וזאת מאחר שמשמעות הלשון משתנה בהתאם לשימוש בה. בנוסף, אין גם צורך שלשימושים השונים של המילה יהיה יסוד משותף. כלומר, ההתאמה למציאות היא לא בלעדית לפירוש מסוים. כך למשל, המילה דב יכולה לייצג את החיה-דב ויכולה לייצג אדם בשם דב. כמו כן, הלוגיקה, אינה יכולה להיות לוגיקה "מוגבלת" המוציאה מגבולותיה אפשרויות לוגיות הקיימות בעולם. וינץ' סבור שמשמכירה המודרניות (וכאן נציגה הוא אוונס-פריצ'רד) בקיומן של שתי שפות שונות. (כאן, זו של שבט ההאזנדה וזו של האדם המודרני) ומשמכירה המודרניות שהשוני הוא כה עמוק עד כי קיימים מושגים שלא ניתן לתרגם משפה אחת לחברתה הרי מתבקש כי המודרנים יאמצו את העמדה המתיישבת עד הסוף עם הרעיונות של ויטגנשטיין ב"מחקרים פילוסופיים". וינץ' טוען כי האירופים טועים טעות- קטגוריה כאשר הם מבקשים לשכנע את בני האזנדה בחוסר הרציונאליות של אמונתם בכישוף באמצעות הצבעה על סתירות בין אמונתם בכישוף לבין עובדות שגם הם בני האזנדה מכירים בהן. האמונה של בני האזנדה אינה מצויה במישור הרציונאלי-המדעי ולכן אין להם עניין בהוכחה רציונאלית- מדעית של אמונתם ואין היא צריכה לעמוד בקריטריונים רציונאליים-מדעיים. בכדי להסביר את הטעות וינץ' משתמש ברעיון של ויטגנשטיין בנושא ה"משחק", ויטגנשטיין מראה שכאשר שחקן במשחק משתמש בתחבולה המקעקעת אותו והדבר נחשף בפני כל המשתתפים, הרי בכך המשחק נגמר או שנוצר משחק חדש. כלומר, יש לנו למעשה שני משחקים שונים. יחד עם זאת, וינץ' מציין כי בדוג' של ויטגנשטיין מדובר בשני משחקים הנמצאים באותו מישור שכן, שניהם משחקים תחרותיים ובשניהם מבקשים המשתתפים לנצח במשחק. לעומת זאת, ככל הנוגע בענייני אמונה בכישוף, המשחק של האירופים (המודרנים) אינו מצוי באותו מישור שבו משחקים בני ההאזנדה (ה"פרימיטיביים") ולכן, אין טעם בטיעונים האירופיים אל מול ה"פרימיטיבים".

דיון ביקורתי על טופלרעריכה

מתוך מאמר בעיתון טיים על טופלר: טופלר מסיק שבדרך כלל עמים עם כלכלה תעשייתית מנצחים במלחמה עמים עם כלכלה חקלאית. [...] אולם טופלר טועה בכך שאינו מביא בחשבון גורמים נוספים. הגורם התרבותי: יתכן שסוד כוחו של צבא סדיר הוא דווקא רמת הלכידות התרבותית של הלוחמים. הגורם החינוכי: רמת ההשכלה של הלוחמים המאפשרת להם שימוש בטכנולוגיות לחימה חדישות כמו מטוסי קרב ורדארים. הגורם האינדיבידואלי: רוח לחימה גבוהה הגורמת לגילויי אומץ והקרבה [...] [...] יותר מכך, הניתוח של טופלר נכון לגבי ההיסטוריה של אירופה. אולם האם הניתוח שלו חל על סין למשל? האם בסין לא היה צבא סדיר? הבירוקרטיה הסינית ספקה תשתית מספקת לצבא מסודר גם ללא צורך בכלכלה תעשייתית. בניתוח של טופלר מובלעות קטגוריות אירופוצנטריות המתיימרות להיות קטגוריות אוניברסליות. כדי להבין את משמעות המלחמה בתרבויות המזרח הרחוק יש לנבור בארכיונים תוך כיבוד מושגי היסוד של שפה והתרבות שבה כתובים המסמכים שבארכיונים. מלחמה, כלכלה, דרכי ארגון ושיטות חינוך, הם מרכיבים הארוגים זה בזה למכלול אחד.

א. מה נובע מראש הגשר הפידאיסטי לגבי הקטגוריות האירופוצנטריות המוצגות בקטע?

הביטוי ראש גשר מתייחס לשורת הנחות מוקדמות שעל חוקר החברה הזרה להצטייד בהן קודם שיפתח בחקירה. יש ארבע גישות להבנת חברה זרה שכל אחת מהן מציעה ראש גשר מסוים:

1. רציונליזם – ראש הגשר יהיה בנוי מהנחות שתאפשרנה לחוקר לזהות ולאבחן את אמונותיהם ודעותיהם של בני החברה הנחקרת על סמך התנהגותם ובעיקר התנהגותם המילולית. ראש גשר זה מניח שיש יסודות מסוימים של רציונליות בין כל בני האדם.

2. אינטלקטואליזם – ראש גשר זה מניח גם הוא רציונליות משותפת לכל בני האדם אבל בניגוד לרציונליזם, תוכן האמונות יהיה שונה, כלומר אצל בני תרבות המאמינים במאגיה, תתפוס המאגיה את המקום שתופס בחברה המערבית המדע, כלומר המדע הוא שיפור של המאגיה אבל שתיהן מבטאות את הצורך האנושי לשלוט בטבע.

3. פידיאיזם – ראש הגשר הפידאיסטי יבנה מקטגוריות מיון בסיסיות המבטאות את טעמן של מערכות כללים שונות מתוך תרבותו של החוקר. זוהי הגישה שנוקט בה וינץ'. לדעתו אין להשוות בין המאגיה למדע כלומר לראות במאגיה ניסיון שווא לשלוט בטבע אלא יש להשוות בין הדת המערבית לבין המאגיה ובכך צריך להחליף את מערכת הכללים המדעית בבואנו לחקור תרבויות שמאמינות בכישוף במערכת הכללים הידועה לנו מהדת. ראש הגשר הפידיאסטי מציע לנתח את המאגיה על פי המושגים והתפיסות שיש לחוקר על הדת.

4. סימבוליזם – ראש הגשר הסימבולי מציע לפרש אמונות וטכסים של בני תרבות אחרת בצורה סימבולית. האנתרופולוג הנוקט את דרך הפירוש הסמלי מדמה את יחסם של בני החברה הזרה כלפי אמונות וטכסים שלהם ליחסם של בני חברתנו כלפי אמונות וטכסים המקובלים בחברה המערבית.

מה שנובע אם מנסים להחיל את ראש הגשר הפידאיסטי לגבי הקטגוריות האירופוצנטריות המוצגות בקטע הוא שצריך לנתח את מושג המלחמה של תרבויות אחרות לאו דווקא רק על פי מושג המלחמה של תרבותנו אנו. כותב המאמר מציין ש-"מלחמה, כלכלה, דרכי ארגון ושיטות חינוך, הם מרכיבים הארוגים זה בזה למכלול אחד", כלומר אם אנו רוצים להבין את מושג המלחמה בתרבות שונה משלנו, אל לנו להסתפק בקביעה שנכונה באירופה ועל פיה "עמים עם כלכלה תעשייתית מנצחים במלחמה עמים עם כלכלה חקלאית", אלא עלינו לחקור את המושג על פי מערכות כללים מגוונות יותר מתוך תרבותנו.

ב. מה לדעתך היה אדוארד סעיד אומר על עמדת טופלר?

אדוארד סעיד הוא אחד ממניחי היסוד של המחשבה הפוסט-קולוניאלית. סעיד מבקר את אופן החשיבה האירופוצנטריות. על פי סעיד, מסורת ארוכה של דימויים שגויים ורומנטיים של אסיה והמזרח התיכון בתרבות המערב שימשה כהצדקה משתמעת לשאיפות הקולוניאליות של ארצות הברית ואירופה. דימויים אלה מייצגים עבור אירופה את הערבים, ומספקים את הבסיס להבנתו. הייצוג הזה מורכב משיטות חשיבה מערביות והוא משמש כתחליף לדבר עצמו. סעיד טוען שנעשית פעולה כפולה – תחילה קובעים את טיבם של הערבים ולאחר מכן חושבים את הקביעה הזו לממשות. סעיד שולל כל שיח קטגוריאלי. הוא טוען שלא ניתן כלל לנתח תרבות אחת בעזרת אופן המחשבה של תרבות אחרת. אי לכך, היה מסכים סעיד עם כותב המאמר, ששולל השלכה של קטגוריות אירופוצנטריות על כלל העולם ובעיקר על המזרח שבו עולם המושגים שונה לחלוטין מעולם המושגים המערבי.

ג. מה היה אומר על כך ג'רווי?

ג'רווי טוען שכאשר היסטוריונים מסבירים את חשיבתם של בני תקופות אחרות או בני מגזר אחר, הם משתמשים בדגם ההסבר הרציונלי שהוא אוניברסלי מיסודו. כלומר, ג'רווי מצדיק שימוש במושגים עכשוויים לניתוח תקופות אחרות או תרבויות שונות וזאת בניגוד לכותב המאמר ולסעיד. ג'רווי טוען כי במפגש בפועל בין תרבויות, מנצחת התרבות המתקדמת יותר מן הבחינה הטכנולוגית. בכך מסכים ג'רווי עם טופלר. ג'רווי בעצם טוען שהסבר באמצעות המושגים המודרניים טוב יותר מזה המשתמש במושגים קדומים. בכך דעתו מנוגדת לדעת סעיד שטען שלא ניתן להחיל מושגים מתרבות אחת, על תרבות אחרת. ג'רווי טוען שלא ניתן לראות בתרבות מסוימת חברה סגורה. תרבויות אינן נמצאות בבועה סגורה ויש עליהן השפעות חיצוניות ופנימיות כאחד. לדעתו, כל חברה לוקחת חלק מכלליה מחברות אחרות ומנסה להוריש אחדים מכלליה. לכן, ג'רווי מצדיק דיון ביקורתי של תרבות אחת על אחרת וההיסטוריון רשאי ואף חייב לבקר ולהעריך את אמונותיהם ומעשיהם של בני החברה הנחקרת. ג'רווי טוען שיש בנמצא אמת, כלומר האמת אינה יחסית, ולכן ניתן להעריך על סמך ידע שיש או אין ברשותנו, איזו תרבות קרובה יותר לאמת זו.

ממן 14עריכה

תורת הגילוי מול תורת הכינוןעריכה

א. מהם ארבעת עיקרי הוויכוח בין תורת הגילוי לתורת הכינון? (התבסס על 4 נקודות הדמיון של דאמט)

שתי התורות מייצגות תפיסות שונות בנוגע להיסטוריה. לפי תפיסת הגילוי, מטרת החקירה ההיסטורית היא לגלות מה אירע בעבר. על פי תפיסת הכינון, ההיסטוריון אינו אמור לגלות מה אירע בעבר האנושי אלא לכונן אותו על יסוד המקורות שבידיו. ניתן להבחין בארבע נקודות עיקריות של חוסר הסכמה בין תורת הגילוי לתורת הכינון. להלן אסביר כל נקודה ואז אראה מהי נקודת המבט של כל תורה.

1. אי-תלות מול תלות – תורת הגילוי מייחסת ממשות לעבר, כלומר היא ריאליסטית. תורת הכינון לעומת זאת היא אנטי ריאליסטית. הריאליסט טוען שההכרה כשלעצמה אינה משנה דבר במציאות. אמירת דברים על דבר כלשהוא אינה משנה אותו. האנטי-ריאליסט טוען את ההיפך – כל הכרה וכל תפיסה בעצם מעצבות את המציאות. תורת הגילוי גורסת שהעבר הוא בלתי תלוי בחקירה או בחוקר. תורת הגילוי מחזיקה מצד אחד, בעמדה שלפיה אירועי העבר הם בלתי תלויים ומצד שני היא מאמינה שאפשר לגלותם ולהכירם . תורת הגילוי רואה בגילוי ההיסטורי תהליך של רכישת ידיעה ממשי וזאת למרות חוסר הנגישות של העבר ההיסטורי. תורת הכינון לעומת זאת גורסת שטענה על אירוע שחלף בלי שהותיר עקבות היא חסרת משמעות. תורת הכינון מחזיקה בעמדה שלפיה כל הכרה אמיתית חייבת להסתמך על היכרות בלתי אמצעית, כלומר לכל הכרה דרושה נגישות. תורת הכינון רואה בחוסר הנגישות למושאים ההיסטוריים את ההפרכה של הדעה הריאליסטית.

2. התאמה מול לכידות – תורת הגילוי טוענת שטענה היא אמיתית אם היא תואמת את המציאות ושקרית אם אין היא תואמת אותה. תורת הגילוי טוענת שניתן לבדוק את ההתאמה של עובדה היסטורית למציאות למרות חוסר הנגישות לעובדות. על פי תורת הכינון, טענה אמיתית אינה מוגדרת כטענה התואמת את המציאות אלא כטענה המתלכדת עם טענות אחרות לכלל מערכת טענות לכידה.

3. דו ערכיות מול רדוקציה – תורת הגילוי טוענת שכל טענה יכולה להיות אמיתית או שקרית ואין אפשרות נוספת. תהליך האימות של טענה מגלה אם היא אמיתית אך אין הוא הופך אותה לאמיתית, כלומר מדו-הערכיות מתחייבת הבחנה בין הדרך לגילוי האמת לבין האמת עצמה. תורת הכינון שהיא אנטי-ריאליסטית מתבטאת בצורה רדוקציוניסטית. רדוקציה פילוסופית נועדה להראות מה הם מרכיבה הבסיסיים של המציאות. גישה רדוקציונית כלפי ההיסטוריה מתבטאת בהעמדת המציאות ההיסטורית שחלפה על כלל המקורות המשמשים לה ראיות, כלומר הדרך לגילוי "האמת"/המקורות, משפיעה על האמת עצמה.

4. הוראה מול מובנות – על פי הריאליזם, לביטוי כלשהו יש הוראה אם הוא מציין מושא הקיים במציאות או מורה עליו. תורת הגילוי נוהגת לתאר את הגילוי כמעבר מאי-ידיעה לידיעה. תורת הכינון לעומת מדברת על מובנות ומצביעה עליה כעל מטרתו של ההיסטוריון.

ב. הדגם את כל אחד מ-4 העקרונות מתוך הידוע לך מההיסטוריה

תורת הכינון מבקשת להראות שהפער בין המקורות לאירועי העבר ההיסטורי אינו בר-גישור. הטלת הספק באפשרות להסיק מן המקורות אל אירועי העבר ההיסטורי מקורה באי-נגישותם של אירועים אלה. את ההדגמה ניתן לעשות בעזרת היסטוריון מודרני שיתעמת מול היסטוריון פוסט-מודרני.

1. אי-תלות מול תלות – היסטוריון הדוגל בתורת הגילוי יאמר שאין להיסטוריון השפעה על ההיסטוריה. הוא מגלה את ההיסטוריה. היסטוריון הדוגל בתורת הכינון ישאל איך תיארו הבריטים את מהאטמה גאנדי ואיך תיארו אותו ההודים. הראשונים תיארו אותו כמעורר מהומות ואילו האחרונים כאבי האומה ההודית. אם כך, ההיסטוריון הוא המכונן את התיאור ההיסטורי. דוגמה נוספת – היסטוריון מודרני יאמר שהאירועים ההיסטוריים קרו בעבר ללא קשר להיסטוריון. היסטוריון פוסט-מודרני יקשה וישאל האם ב-1948 התחוללה נאקבה לערבים או מלחמת השחרור ליהודים. בספרי ההיסטוריה של הישראלים שמהם למדתי קיימת רק מלחמת השחרור. האם הנאקבה לא התרחשה?

2. התאמה מול לכידות – כאמור, תורת הגילוי גורסת שיש לכל טענה שתי אפשרויות אמת או שקר. היסטוריון פוסט-מודרני יערער על ההנחה הזו שכן לדעתו יש טענות שהתשובה עליהן תלויה בנקודת המבט, כלומר לא ניתן לעשות אובייקטיבציה של ההיסטוריה. היסטוריון דרום-אפריקני יראה בנלסון מנדלה טרוריסט לעומת היסטוריון מערבי שעשוי לראות בו לוחם חופש.

3. דו ערכיות מול רדוקציה – על פי תורת הגילוי הטענה – 'קנדי נרצח', יכולה להיות שקרית או אמיתית אבל אינה יכולה להיות גם זו וגם זו. לעומת זאת על פי תורת הכינון ניתן להעמיד את המציאות ההיסטורית הזו על המקורות ולטעון מצד אחד על פי דוחות המודיעין האמריקני שקנדי נרצח, אבל מצד שני ניתן לטעון לקונספירציה על סמך אינספור הספרים והסרטים שנעשו בנושא.

4. הוראה מול מובנות – את אירועי ה-11 בספטמבר (הפלת מגדלי התאומים) יסביר היסטוריון שדוגל בתורת הגילוי, כמאבק של כוחות הרשע בכוחות השלום. כגיבוי לדבריו הוא יביא הקלטות של מנהיגי אל-קעיידה הקוראים לחסל ללא תנאי את ארה"ב. היסטוריון כזה יטען לידיעה ברורה שהם הרעים ואילו ארה"ב הם הטובים. לעומתו, היסטוריון הדוגל בתורת הכינון, יאמר שלא ניתן להגיע לידיעה אלא לכל היותר למובנות. ניתן להבין את אנשי אל-קעידה שמרגישים מאוימים תרבותית על ידי התרבות המערבית, וניתן להבין את ארה"ב שיוצאת למלחמת חורמה במי שמאיים עליה.

קווין, קוןעריכה

א. מהי תרומתו של קווין (הפילוסופיה הפוסט-אנליטית) לפוסטמודרניזם?

פילוסופיה אנליטית היא שדה של הפילוסופיה שהתפתח במהלך המאה העשרים ועיסוקה הוא בעיקר בשפה ובניתוח משמעותם של מושגים ומילים כדי לסלק מהדיון הפילוסופי בעיות מדומות הנובעות משימוש מבולבל בשפה. הפילוסופיה האנליטית התפתחה לקראת סוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 ואבותיה המובהקים הם גוטלוב פרגה, ברטראנד ראסל, לודוויג ויטגנשטיין והחוג הווינאי. הפילוסופיים הפוסט-אנליטיים מחזיקים בפלורליזם שאינו רלטיביזם. קווין הושפע מהפילוסופיה האנליטית ופיתח אותו ל-4 דעות מפורסמות:

1. אי היקבעות התרגום – אין תרגום או פירוש נכון אחד ויחיד ולכן אין אמת אובייקטיבית בפרשנות של משמעויות.

2. אי-היקבעות ההוראה – הוראת המילים שלנו על דברים בעולם אף פעם אינה חד משמעית.

3. היקבעות התיאוריה על ידי הנתונים – הנתונים התצפיתיים אינם קובעים לגמרי את התיאוריה המסבירה אותם, ולכן אותם נתונים עשויים להתבאר באמצעות הסברים תיאורטיים שונים באמצעות תיאוריות שונות שאינן עולות בקנה אחד.

4. יחסיות אונטולוגית – אין מערך אונטולוגי מושגי אחד ויחיד המשמש לסיווג העולם אלא ייתכנו מערכי מושגים רבים ושונים, שלכל אחד מהם ה"אונטולוגיה" העצמית שלו.

ב. מהי תרומתו של קון (המבנה של מהפכות מדעיות) להיסטוריה הפוסטמודרנית?

עיקר פרסומו של קון בא מספרו המבנה של מהפכות מדעיות, העוסק בהתפתחות המדע בראי היסטורי. ספר זה חולל מהפכה בפילוסופיה של המדע. הוצגה בו לראשונה תיאוריה כוללנית המתארת את ההתפתחות המדעית כרצף של מהפכות עוקבות, ולא כגידול מצטבר ולנארי של הידע המדעי, תוך למידת מידע חדש ותיקון שגיאות העבר, כפי שהיה מקובל לחשוב עד אז. לדעת קון, החינוך המדעי מנחיל לתלמידיו ידע שהקהילה המדעית צברה עד כה - פרדיגמה - עובדה שיוצרת מחויבות עמוקה להשקפת עולם מסוימת ולעבודה מדעית במסגרת השקפה זו. המחויבות מגדירה עבור המדען את הבעיות הזמינות למחקר ואת טיב הפתרונות הקבילים, ולכן היא מרכיב יסודי של המדע. קון מתאר בספרו את התהליך של שבירת פרדיגמות ואת התנאים לקיומו. הוא מראה כיצד מתרחשות "מהפכות מדעיות" ומהי השפעתן על התפתחות המדע. תרומתו של קון להיסטוריה הפוסטמודרנית היא:

1. קון הוא הפילוסוף הראשון שמתאר את המדע כפעילות קהילתית ולא כהתקדמות של יחידים, כפי שטענו פילוסופים של המדע לפניו.

2. קון מכניס באמצעות המונח 'פרדיגמה' את מושג האמת היחסית לפילוסופיה של המדע. על פי קון, אמת היא פנימית לפרדיגמה, ואין נקודת תצפית חיצונית לפרדיגמה. לכן, לדעת קון, אין אַמת מידה משותפת להשוואה בין מושגים מפרדיגמות שונות.

3. על פי קון, המדע אינו רציונאלי כפי שלמדנו לחשוב. תיאוריות אינן נופלות על פי עקרון ההפרכה הפופריאני אלא הן שבויות בפרדיגמה.

4. על פי התיאוריה של קון, המדע איננו מתקדם בצורה לינארית, שבה הישגי המדענים מבוססים על עבודתם של מדענים קודמים והמדע כולו מתקדם לכיוונה של האמת האבסולוטית אלא המדע מתקדם ממהפכה למהפכה. קון רואה את ההתפתחות המדעית לא כהתפתחות ליניארית מצטברת, אלא כהתפתחות הדומה להתפתחות ביולוגית אבולוציונית.

5. לטענתו של קון, המבנה הקהילתי של המדע מסביר את תהליכי השכנוע בפרדיגמה ואת הדבקות בה, כמו גם חלק מן התהליכים שמאפיינים מהפיכות מדעיות.

אפל, דיקארט והיידיגרעריכה

א. מהי עמדת אפל בוויכוח בין דיקארט להיידגר?

תחילה אציג את עמדת דיקארט והיידיגר ולאחר מכן אראה כיצד עמדת אפל משתלבת בדיון. דיקארט הוא פוזיטיביסט – הוא נוקט גישה אמפריציסטית קיצונית ומבטל כחסר משמעות כל דבר שאינו נשען על הניסיון החושי או על הלוגיקה והמתמטיקה. הוא טוען שתי טענות:

1. דואליות – דיקארט מציג את בעיית ההכרה כבעייתו של סובייקט טהור ("אני"), לעומת אובייקט (כלל היקום שמחוץ לאני) המנותק ממנו לחלוטין .

2. סוליפסיזם הכרתי – בעיית ההכרה היא בעייתו של כל פרט המנותק מכלל העולם.

היידיגר בניגוד לדיקארט תיאר את האדם כמושלך לתוך העולם ומצבו הקיומי הבסיסי הוא היותו בתוך העולם . לדעת היידיגר הסביבה שבני האדם מוטלים לתוכה אינה אובייקט הניצב למולם כדי שיכירו אותו. אפל מסכים עם היידיגר. עבורו, להיות בעולם פירושו לחוש איזושהי מעורבות בו. יחסו הבסיסי של האדם כלפי העולם אינו מתבטא בעיון והתבוננות מבחוץ. אפל טוען כנגד דיקארט שהפעילות המחקרית המדעית היא פעילות קבוצתית של קהילת המדענים ולא של אוסף פרטים מנותקים.

ב. מהו לפי אפל תפקיד ההיסטוריון כמשלב בין מדעיות, הרמנויטיקה וכמבקר האידיאולוגיה?

הרמנויטיקה (משמעות המילה "הרמנויטי" הוא "פרשני") היא גישה לחקר טקסטים, מעשים ויצירות אמנות. ההרמנויטיקה של המאה ה-19 הדגישה את הצורך להבין מבפנים באמצעות הזדהות. ההרמנויטיקה במאה ה-20 (היידגר, גדמר) הדגישה את השפה והמסורת המשותפת. חסידי גישה זו טוענים שטקסטים, והאנשים שמייצרים אותם, לא ניתן לחקור בעזרת אותן שיטות מדעיות, שנעשה בהן שימוש במדעי הטבע. הבנה מתוך הזדהות מחייבת קיומה של שפה משותפת בין החוקר ובין מושא חקירתו. המדעיות, מבית מדרשו של המפל דוגלת בדגם ההסבר הנומולוגי כדי להסביר אירועים היסטוריים. אפל מנסה לשלב בין המדעיות, כלומר גישת המפל, לבין גישת קולינגווד הדוגלת בהזדהות בכך שהוא משתמש בעקרון ההשלמה (קומפלמנטריות) ובהבחנה בין הסבר להבנה. אפל טוען שהסבר והבנה משלימים זה את זה במובן שההסבר יפה למדעי הטבע בעוד שההבנה יפה למדעי הרוח, ובנוסף, הסבר מדעי מחייב הבנה מוקדמת במסגרת קהילת המדענים.


דיון תלמידים - לוח מודעותעריכה

יוםעריכה

אינני מבין כיצד עקף המפל את האמור לעיל. שהרי המפל מדבר על חוקים כלליים - ובאשר אלו חוקים שאינם אפריורי נכונים (למשל, תובנות של השכל הישר או חוקים ממדעי החברה או הטבע), לא ברור לי מאיפה הם שואבים את מקור סמכותם. אשמח אם מישהו יוכל לפתור חידה זו עבורי.

--עמי בלונדר 21:08, 31 באוקטובר 2007 (UTC)


יום מסביר שניסיון העבר לא יכול ללמדנו בצורה רציונאלית על העתיד ולכן הסיבתיות היא תוצר פסיכולוגי של הרגל, תוצר של קשר אסוציאטיבי בין שניים או יותר מושגים. לדוגמא, בהינתן לנו הרושם של האש, מיד אנו מצרפים לו את מושג החום. באמצעות ההסבר הנומולוגי-אינדוקטיבי של המפל ניתן לעקוף את הבעייתיות של יום. מטרת ההסבר הנומולוגי-אינדוקטיבי היא להראות שהתרחשות האירוע המוסבר הייתה צפויה לאור העובדות. ההסבר הנומולוגי-אינדוקטיבי אינו טוען להכרחיות סיבתית, דבר שאינו אפשרי לדעת יום, אלא טוען לכל היותר לכך שבין שני אירועים יש קשר אסוציאטיבי שזה בדיוק מה שטוען יום.

--גלעד אילון 08:09, 1 בנובמבר 2007 (UTC)

אני עדיין בשלי: ההסבר הנומולוגי על גווניו עושה שימוש בחוקים - ואלו - מניין באו? האמנם חוקי הטבע אינם מבוססים על אינדוקציה? האמנם חוקים אלו משוחררים מבעיית האינדוקציה של יום? חושבני שלא. כתבת: "ההסבר הנומולוגי-אינדוקטיבי אינו טוען להכרחיות סיבתית" - ואני טוען שבהסתמכות על חוקים, ההסבר הנ-א מסתמך על חוקים שבעצמם הם תוצרי אינדוקציה.

ובכן, אויה-ברוך, איך יוצאים מזה?

--עמי בלונדר 09:16, 2 בנובמבר 2007 (UTC)

צריך להבדיל בין סיבתיות לבין חוקיות. הבעיתיות אצל יום נובעת ממושג הסיבתיות ולא ממושג החוקים. להיפך, יום טוען שהחוקים כולם, גם של מדעי הטבע, הם פרי של הסקה אינדוקטיבית. חוקים נ"א פותרים את הבעיה של יום שכן הם לא טוענים לסיבתיות אלא לקשר בין שניים או יותר אירועים, קשר אסוציאטיבי ולא סיבתי!. אם אתה שואל לדעתי, אני אוסיף ואומר שלא נוכל למצוא בהיסטוריה שום חוק - לא אינדוקטיבי ולא דדוקטיבי. אולי ניתן למצוא חוקים אינדוקטיביים בסדרי גודל קטנים (פסיכולוגיה), אבל בסדרי גודל גדולים (היסטוריה) העניין נעשה כאוטי.

--גלעד אילון 10:50, 2 בנובמבר 2007 (UTC) hh

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית